היען ניצוד מאז ומעולם – הבשר, הנוצות והביצים שימשו את האדם למטרות שונות. כניסתו של הנשק החם לישראל לאחר מלחמת העולם הראשונה והשימוש ההולך וגובר ברכב ממונע האיצו את תהליך הכחדתו של היען מהארץ ומהאזור כולו.

העדות הראשונה להימצאותה של עזניית הנגב בארץ היא משנת 1938. בשנה זו ניצודה עזניית נגב צעירה במדבר יהודה. בשנת 1946 נתפסה עזנייה נוספת, ורק אז החלו להתייחס אל עזניית הנגב כאל מין מקומי.

כאשר הנרי בייקר טריסטרם ביקר בארץ במחצית השניה של המאה ה-19 הוא ראה פרסים ברוב האזורים ההרריים של ישראל. טריסטרם גם דיווח על קינים שראה בגליל.
בשנות ה-70 של המאה ה-20 נצפו הפרסים רק בקניוני מדבר יהודה. גודל האוכלוסייה אז עמדה על שלושה-ארבעה זוגות בלבד.
הקטופה הראשונה בארץ תוארה (וניצודה) על ידי טריסטרם בשנת 1863 בנחל כזיב: "היה לי העונג לצוד קטופה נהדרת... עוף זה היה העדות הראשונה והמעניינת ביותר להתפשטות הפאונה האוריינטלית עד לסוריה".
בתחילת המאה ה-20 ניצודו בכינרת חמישה פרטים, ובשנות ה-50 נתפסה קטופה נוספת. המין נצפה בפעם האחרונה בארץ ב-1975. הקטופה נכחדה לא רק בארץ, אלא בכל האזור הים-תיכוני.

.

אוספים