שם לטיני: Ursus arctos syriacus

שיוך טקסונומי: מחלקת היונקים, סדרת הטורפים היבשתיים, משפחת הדוביים

שיוך טקסונומי לטיני: Class Mammalia, Order Carnivora, Family Ursifae

סטטוס בישראל: נכחד.

תפוצה מקורית: מהחרמון ועד דרום הכנרת.

בית גידול: נוף הררי, סלעי וחורש ים-תיכוני בסמוך למקורות מזון ומים קבועים.

הדוב החום הסורי הוא תת-מין של הדוב החום.
בעבר היה נפוץ הדוב החום הסורי באזור החורש הים-תיכוני ובבקעת הירדן. על כך ניתן ללמוד מהמקרא ומתיאורים של ארץ ישראל בתקופות שונות. ישנן עדויות רבות כי הדוב החום היה נפוץ באזור החרמון ומורדותיו עד תחילת המאה ה-20.
 
טריסטרם מדווח כי בעת שחצה את הוואדי בנחל ארבל "...ראיתי להפתעתי דוב סורי חום יורד בכבדות, אך במהירות, על פני הסלעים וחוצה את האפיק...". טריסטרם מדווח גם על פרטים נוספים שראה ממזרח לירדן (גלעד ובשן) ועל עקבות שראה בחרמון המושלג. דיווח נוסף מאותה תקופה הוא זה של תיאודור קוטשי, מנהל המוזיאון בווינה. הוא מדווח על דובים רבים בחרמון. דובים היו בארץ ובסביבותיה גם בראשית המאה ה-20.
 
כריתת החורש וציד דחקו את הדוב החום וצמצמו את תפוצתו עד להכחדתו המוחלטת. הדוב החום האחרון הידוע לנו משטח ישראל נורה בשנת 1917 בכפר מג'דל שמס שבחרמון. באותה שנה נצפה דוב חום גם בסמוך לכפר גלעדי.

אוספים