אריה הדר (1913­-1968) החל לאסוף רכיכות בשנות ה-40, בהיותו בשנות השלושים המוקדמות לחייו, והמשיך לאסוף עד מותו. תחילתה של פעילותו זו הייתה צנועה ביותר. בימי שישי אחר הצהריים, לאחר שבוע של עבודה קשה, היה מטייל להנאתו לאורך שפת ימה של תל אביב ואוסף קונכיות שנשטפו על ידי הגלים אל החוף. אחר ימי סערה היה השלל גדול ומגוון במיוחד. בבית, בעיקר בשעות הלילה כאשר בני המשפחה נמו את שנתם, היה מנקה אותם, מנסה להגדירם, ממיין ומקטלג אותם. בשנים הראשונות היה שומר אותם בקופסאות סיגרים... עם חלוף השנים הפכה פעילותו של אריה הדר ליותר ויותר מקצועית ובסיוע ספרות מדעית. הוא החל להשתתף בתערוכות והשקיע לא מעט זמן, מחשבה ומאמץ בהצגת האוסף בצורה אסטטית וסיסטמתיתית.

לאחר קום המדינה, ובעיקר לאחר יצירת קשר תחבורה סדיר לאילת, החל לרדת מספר פעמים בשנה לחופי ים סוף. הוא נהג לאסוף רכיכות מסוגים שונים ולהחליף פרטים שאסף לאורך חופי הים התיכון עם כאלו שנאספו על ידי תושבי האזור לאורך חופי ים סוף. לעתים רכש רכיכות מיורדי הים שהגיעו לאילת מכל קצוות האוקיינוס ההודי והאוקיינוס השקט. היה זה קשר עם "משוגעים לדבר" כמוהו.

במקצועו היה אריה הדר רואה חשבון, בעל משרד עצמאי במרכז הארץ. הוא היה חבר ונשיא לשכת הבונים החופשיים ופעיל בלשכת רואי החשבון הישראלית. אהב מאוד את השפה העברית ולקח חלק פעיל בחידושה – כמה מילים עבריות השגורות היום בפינו הן מילים שהאקדמיה קיבלה ואישרה בהמלצתו.

למרות פעילותו המקצועית והציבורית הענפה, הדר מצא פנאי להקדיש כ-15 שעות בשבוע לנושא איסוף הרכיכות. בשנות ה-60 התפרסה פעילות האיסוף על פני כל העולם. הוא היה בקשר מכתבים עם מכונים לחקר הימים ואוניברסיטאות בעולם כולו והחליף חומר עם אספנים מכל קצוות תבל.

אריה הדר נפטר בשנת 1968 בהיותו בן 55. באותם ימים הגיעה פעילותו לשיאה, הן בתחומים המקצועיים והן בפעילותו הציבורית ובכל מה שהיה קשור לאוסף הרכיכות. האוסף, המונה מעל לשלושת אלפים מינים שונים של רכיכות ממקומות שונים בעולם, נתרם לאוניברסיטת תל אביב בשנת 1999 על ידי אשתו יונה ובנותיו יעל ושולמית.

אוספים