13:53
הדפסהשיתוף
  • מלכודת מלייז
    האם החרקים נעלמים גם בישראל ואיך נוכל לדעת זאת?

האם החרקים נעלמים גם בישראל ואיך נוכל לדעת זאת?

גלעד בן-צבי, מאל"י

  • צילום: יעל נבון מצוות רמת הנדיב
הדפסהשיתוף

ההחמצה הגדולה של המחקר האקדמי והפרויקט ארוך הטווח שמטרתו לנטר את אוכלוסיית החרקים בישראל

בשנת 2017 התפרסם מאמר של קבוצת חוקרים גרמניים, שהדאיג עמוקות אקולוגים ואנשי שמירת טבע ברחבי העולם. המאמר התבסס על ניטור חרקים מעופפים (זבובים, דבורים, עשים ועוד) לאורך 27 שנים ב-63 אתרים טבעיים בגרמניה. החוקרים מצאו שב-27 השנים הללו חלה ירידה של 76% (!!!) בביומסת החרקים המעופפים. המאמר הוביל למבול של מאמרים נוספים בארבע השנים האחרונות, שמתבססים גם הם על נתוני מערכי ניטור ארוכי-טווח באירופה ובארה"ב ומראים ירידה מדאיגה ביותר בשפע הפרטים ובמגוון המינים של קבוצות חרקים שונות.

מדוע כה מודאגים החוקרים ממה שהם מגדירים "אפוקליפסת החרקים"? התמוטטות זו של אוכלוסיות וחברות החרקים מאיימת על כלל המערכת האקולוגית, שהחרקים ממלאים בה מגוון רחב ביותר של תפקידים: מאביקים, מפיצי זרעים, מפרקים, אויבים טבעיים של מזיקי צמחים ועוד. המגמה המדאיגה כבר מובילה לשורה של החלטות ממשקיות באיחוד האירופי, שנועדו להביא לצמצום הירידה באוכלוסיות החרקים.

ההחמצה הגדולה של המחקר האקולוגי היא גילוי המגמה המדאיגה הזו רק עשרות שנים לאחר שהחלה בפועל. הסיבה לכך היא האיחור בהקמת מערכי ניטור ארוך-טווח של חרקים, הדוגמים לאורך זמן ובשיטות סטנדרטיות. מערכים כאלה היו קיימים בעבר רק בהקשר של מזיקים חקלאיים, ורק בשנות ה-80 החלו באירופה ובארה"ב לנטר אוכלוסיות וחברות של חרקים נוספים. בשאר העולם הידע מועט עוד יותר. בישראל, למשל, מורגש היטב החיסרון במערך ניטור ארוך-טווח של חרקים: במדינה כה עשירה בחרקים, ביניהם חרקים אנדמיים (חרקים ייחודיים לה), אין לנו שום מידע מבוסס על מצבם ואנחנו לא יודעים כיצד צריך לפעול לשימורם. את החסר הזה מתעתדת למלא המעבדה האנטומולוגית לאקולוגיה יישומית (מאל"י) במוזיאון הטבע, המקיימת מגוון מחקרים על שמירת טבע של חרקים ובעזרת חרקים. המטרה היא להקים בשנים הקרובות מערך ניטור ארוך-טווח של חרקים בפרט ושל פרוקי רגליים בכלל ברחבי ישראל. מערך זה ישתמש במגוון דרכי דיגום כדי לקבל תמונה אמינה של מצבן של קבוצות חרקים שונות. אחת משיטות הדגל שלו תהיה מלכודת מלייז.

מלכודת מלייז. צילום: יעל נבון מצוות רמת הנדיב

מלכודת מלייז, הקרויה על שם חוקר החרקים השוודי שהמציא אותה, משמשת ללכידה ולאיסוף של חרקים מעופפים. המלכודת מנצלת את נטייתם של חרקים אלה לטפס מעלה. אל הקצה הגבוה של המלכודת מחובר בקבוק אתנול, שאליו מנותבים החרקים ובו הם מתים ומשומרים. החומר הנאסף במלכודת נלקח למיון במעבדה ומצורף לאוסף החרקים הלאומי במוזיאון הטבע. מלכודות מלייז שימשו במערך הניטור הגרמני שהוזכר לעיל, והן משמשות היום לניטורים ארוכי-טווח ברחבי העולם.

אי אפשר שלא להתייחס לנושא שמירת הטבע והפגיעה בחרקים: החרקים אכן מתים במלכודת, אך המוות מהיר. חשוב לציין, שהוכח שהשימוש בשיטה זו אינו פוגע בחברת החרקים או במיניה השונים, ומספר החרקים המומתים בה בשבועיים קטן ממספר החרקים המתנפצים על שמשת רכב נוסע במשך דקות מספר. הרשת גדולת-החורים, הפרושה על פתח המלכודת, מונעת כניסת מעופפים גדולים – ציפורים, עטלפים, פרפרים ושפיריות. כמו כן, זו הדרך היחידה כיום להכיר את חברת החרקים המעופפים, והתועלת של הדיגום לחברת החרקים בכללותה תהיה להערכתנו גדולה לאין ערוך מהנזק שבהמתת החרקים הנדגמים.

שלב ראשוני של הקמת המלכודת. צילום: יעל נבון מצוות רמת הנדיב

מלכודת מלייז ראשונה הוצבה ברמת הנדיב במסגרת פרויקט פיילוט משותף של רמת הנדיב ומאל"י. המלכודת נבנתה על ידי צוות המעבדה כך שתחזיק מעמד ברוחות העזות הנושבות באזור מדי פעם, וגודרה על ידי צוות רמת הנדיב למניעת פגיעה על ידי חיות בר. החומר הנאסף ממנה זה חודשיים מתחיל לעבור בימים אלה מיון במעבדה. אנחנו מקווים שזו הסנונית הראשונה ברשת מלכודות מלייז שיוצבו בשנים הקרובות במקומות שונים בארץ, ינטרו חרקים ויאספו מידע עליהם לאורך עשרות שנים. מלכודות אלה, לצד שיטות דיגום נוספות, יוכלו לספר לנו האם גם בישראל מתרחשת ירידה בשפע ובמגוון החרקים, ואם כן, להבין באילו אזורים ובאילו קבוצות חרקים היא מתרחשת, ללמוד על הגורמים לה ולפעול לעצירתה.

יעניין אותך גם

כל הזכויות שמורות למוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט
אזור תוכן, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + z
Silence is Golden