על ברירה טבעית וברירה מלאכותית

ברירה טבעית

הרעיון הגאוני של דרווין של ברירה טבעית הוא רעיון פשוט יחסית, אך במקרים רבים מובן לא נכון. כדי ללמוד כיצד הברירה הטבעית עובדת, דמיינו שתי אוכלוסיות של חיפושיות, המגוונות בתכונה מסוימת. לדוגמה, שתי אוכלוסיות של חיפושיות, שבכל אחת מהן חלק מהחיפושיות ירוקות ואחרות חומות.

האוכלוסיות השונות מתרבות בשיעור שונה. לא כל הפרטים באוכלוסייה מצליחים להתרבות באותה מידת הצלחה, מכיוון שקיימת תחרות על המשאבים והאפשרויות להתרבות. בדוגמה שלפניכם, חיפושיות ירוקות נטרפות יותר מחיפושיות חומות ולכן מעמידות פחות צאצאים מהחומות.

התכונות של החיפושיות עוברות בתורשה. הפרטים ששורדים ומתרבים יותר, מעבירים יותר גנים לדורות הבאים. לדוגמה, בדורות הבאים יהיו יותר חיפושיות חומות כי הצבע הוא תכונה תורשתית שמועברת מחיפושיות חומות לצאצאים שלהן.

התוצאה הסופית – ככל שהתכונה מקנה יתרון גדול יותר, כך לפרטים שנושאים אותה יהיה יתרון גדול יותר: הם יצליחו לשרוד ולהתרבות יותר, או, במילים אחרות, להעביר את המטען הגנטי שלהם ליותר צאצאים. בדוגמת החיפושיות – אם התהליך יימשך באותם תנאים, בסופו של דבר כל החיפושיות יהיו חומות.

ברירה מינית

הברירה המינית נחשבת מקרה פרטי של ברירה טבעית. ייחודה בכך שהיא פועלת על יכולתו של פרט למצוא בן זוג ולהעמיד איתו צאצאים.
הברירה המינית בוררת תכונות שעוזרות לפרט למצוא או לזכות בגישה לבני זוג לרבייה, וכן לבחור בני זוג בעלי תכונות אשר מעלות את הסיכוי של הצאצאים לשרוד ולהתרבות. ברור למה ברירה מינית היא חזקה. מה יקרה לגנים של פרט ששורד עד לגיל זקנה אך לא מוצא בן זוג ולכן לא מעמיד צאצאים? הגנים שלו לא יעברו לדור הבא. מבחינה אבולוציונית הכשירות שלו היא אפס.

הברירה המינית פועלת בדרך כלל בשתי דרכים, למרות שלעיתים אנו רואים חילופי תפקידים של הזוויגים השונים:
תחרות בין זכרים – הזכרים מתחרים על הגישה לנקבות, על זמן השהייה עם הנקבות ואפילו על הזרע של מי מהם יפרה את ביציותיה. לדוגמה, כאשר זכרי שפיריות מזדווגים עם נקבה, הם מגרדים החוצה ממערכת הרבייה של הנקבה את הזרע של זכרים שהזדווגו איתה לפניהם.
בחירה של הנקבות – הנקבות בוחרות עם אילו זכרים להזדווג, כמה זמן להזדווג, ולעיתים אף הזרע של מי מהזכרים יפרה את ביציותיהן. יש מינים שבהם נקבות יכולות לפלוט החוצה זרע של בן זוג לא רצוי.

ברירה מלאכותית

הרבה לפני צ'ארלס דרווין ואלפרד ואלאס, מגלי מנגנון היווצרות המינים ומפתחי תיאוריית האבולוציה, השתמשו בני האדם בתהליך של ברירה כדי לפתח זני צמחים וגזעים של בעלי חיים. בתהליך זה נבררו לרבייה רק הצמחים או בעלי החיים בעלי התכונות הרצויות, וכך נוצרו זנים וגזעים מבויתים. תהליך זה נקרא ברירה מלאכותית. לדוגמה, מפתחי גזעים בייתו כלבים, פרות, חתולים ובעלי חיים רבים נוספים ופיתחו גזעים רבים בכל מין. חקלאים בייתו צמחים רבים, כגון תירס וחיטה, ופיתחו זני צמחים רבים מכל מין.