07:59
המוזיאון סגור עכשיו
הפתיחה הבאה היום ב 10:00
הדפסהשיתוף
  • יותר עיזים - פחות שריפות

יותר עיזים - פחות שריפות

ד"ר לירון אמדור, מכון דש"א

  • צילום: עינת גרא, מכון דש"א
הדפסהשיתוף

מחקר של מכון דש"א מגלה שרעיית עיזים יכולה לסייע מאוד במלחמה בשריפות היער, והיא גם סביבתית וכלכלית יותר מכל חלופה אחרת

שריפות יער מכלות צמחייה ובעלי חיים, גורמות נזק לשנים רבות ומהוות סכנה ממשית לנפש ולסביבה. לא פלא שמאמצים ומשאבים רבים מושקעים במניעתן, אולם ישנה דרך סביבתית וזולה יחסית למנוע שריפות. מחקרים רבים מצאו שרעיית בעלי חיים, ובעיקר עיזים, היא דרך יעילה להפחתת הסיכון לשריפות יער. העיזים אוכלות את הצמחייה העודפת, במיוחד שיחים וענפים נמוכים של עצים בחורשים סבוכים, מה שמקשה על האש להתפשט בזמן שריפה.

מחקר של מכון דש"א, ממוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב, בשיתוף פעולה עם רמת הנדיב ובמימון קרן מחקרי היער של קק"ל, בחן דרכים שונות להרחיב את רעיית העיזים בישראל.

שורשיו של גידול הצאן נעוצים עמוק בתרבויות המזרח-התיכון מזה אלפי שנים, ורעיית הצאן היא אחד הגורמים החשובים ביותר בעיצוב פני הצומח באזורנו. אולם, כיום, הקושי המרכזי בגידול עיזים במרעה כענף חקלאי הוא הכלכלה ההפסדית, מפני שהתוצר החקלאי העיקרי של העיזים הוא חלב ומוצריו. כאשר מגדלים את העיזים בדיר, החקלאי יכול לבחור עבורן מזון שיגביר את תפוקת החלב שלהן. עיזים שאוכלות צמחיית מרעה בלבד נוטות לייצר פחות חלב, ולכן המגדל מעדיף לגדל את העיזים בדיר. כדי שחקלאי יוציא את העיזים שלו למרעה יש לתת לו תמריץ כלכלי, שיכסה לפחות את ההפסד הנגרם לו. תמריצים לרעייה הם משתלמים יותר, בהשוואה להרחקת צמחייה עודפת ביער באמצעות כריתה או גיזום; עלותם גם נמוכה הרבה יותר מאשר העלות הכרוכה בטיפול בשריפות או פיצוי על הנזקים שנגרמו מהן.

רעיית עיזים בשטחים פתוחים מציבה גם אתגרים טכניים לא מעטים, מכיוון שיש צורך לבנות עבורן דיר, שמשמש אותן כמחסה בלילות. את הדיר יש למקם במרחק של לא יותר משני קילומטרים מהשטח שבו העיזים רועות, מכיוון שעיזים מתקשות לצעוד מרחקים גדולים יותר.

אחת ההצעות להרחבת השימוש ברעיית עיזים למניעת שריפות היא לעודד רעייה בקרב מגדלים חובבים. במסגרת המחקר נערך סקר בקרב מגדלי עיזים חובבים בהרי ירושלים, ונמצא כי בכפוף לקבלת תשלום שיכסה את ההפסדים, הם יסכימו להגדיל את עדריהם ולהוציא את העיזים למרעה בסביבת יישוביהם.

כפתרון לבעיית בניית הדירים, החוקרים הציעו למקם את המבנים בצמוד לשוליהם של ישובים חקלאיים. בניתוח גיאוגרפי של אזור הרי ירושלים נמצא, שבזכות המרחקים הקצרים יחסית בין היישובים, ניתן יהיה בדרך זו להוציא עיזים למרעה כמעט בכל האזורים שבהם יש בכך צורך, בלי לפגוע בשטחים פתוחים.

אחד האתגרים הוא חיזוק המודעות של תושבי היישובים, כולל ישובים עירוניים, לחשיבות הרעייה, לתרומתה לצמצום סכנת שריפות ולצורך לשלם עבור שירותי רעייה ולהקים תשתיות נדרשות, דירים למשל. בחלק מהיישובים נדרשת עדיין עבודת הסברה, אולם בחלקם השינוי התפיסתי כבר קורה.

 

לקריאת המחקר המלא באתר מכון דש"א, לחצו כאן

מכון דשא

יעניין אותך גם

כל הזכויות שמורות למוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט
אזור תוכן, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + z
Silence is Golden