הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
מאחורי קירות ודלתות של מוזיאוני טבע נעשית אחת העבודות החשובות ביותר למדע: תיאור מיני יצורים חדשים למדע. זהו סיפורם של כמה מהמינים החדשים שהתגלו השנה (2022), בים וביבשה, ותוארו על ידי חוקרים העובדים במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט.
פורסם בדצמבר 2022
הסיפורים על גילוי מין חדש ותיאורו דומים במקצת לסיפורי לידות: שמחים, מותחים ומלווים בהרבה חוויות. בחדרים מלאי מיקרוסקופים ומכשירים משוכללים אחרים יושבים טובי הטקסונומים, המדענים שממיינים ומתארים את כל היצורים החיים ומעניקים להם שמות חדשים. כאשר מינים אלו יסתובבו בעולם, נושאים בגאווה את שמם החדש, כל מדענית ומדען שירצו לחקור אותם או לכתוב עליהם, יהיו חייב להשתמש בשם המדעי שנקבע להם.
אז איך קובעים המדענים שם מדעי ליצור החדש שתיארו? לפי המסורת, הם אינם יכולים לקרוא לו על שמם, כך שהם נדרשים להיות יצירתיים יותר. הם יכולים לבחור לקרוא למין החדש על שם מדען/נית ידוע/ה, אהוב/אהובה או לכלול בתוך השם תיאור של המין החדש (צבע, גודל וכו'). כל השמות המדעיים כתובים בשפה הלטינית (שם הסוג ולאחריו שם המין), מכיוון שזו השפה הרשמית המשמשת את המדענים באקדמיה מראשיתה. מסיבה זו כל שיטת המיון הטקסונומי של היצורים החיים, כפי שנקבעה על ידי לינאוס (Carolus Linnaeus ), עודנה בשפה זו.
על שם האיש המקום ומיטב הדמיון
יש קבוצה אחת של חוקרים במוזיאון שמתארים מינים חדשים כמו שמסי מכניס גולים במונדיאל -האנטומולוגים! בעוד שבקבוצת הטקסונומים המתארים בעלי החוליות פותחים שמפניות אחרי שנה על תיאור של מין אחד חדש למדע, חוקרי החרקים כבר תיארו (רק בשנת 2022) 40 מינים חדשים לגמרי למדע ונתנו להם שמות חדשים.
לעיתים קצב תיאור המינים יכול להיות גבוה אף יותר ולהגיע ל-80 מינים בשנה! רק השנה תיארה פרופ' נטע דורצ'ין 11 מינים של יתוצים. מה הם יתוצים? יתושים היוצרים עפצים בצמחים. ומה הם עפצים? מעין גידולים בצמח, שבתוכם היתוצים מתפתחים וניזונים.
העפצים הם עולם שלם של צורות יפיפיות, שכל אחד מהם יכול להיראות כמו משהו אחר. נטע גילתה מינים רבים של יתוצים, ואת שמותיהם בחרה לתת להם על פי תכונות העפצים שהם יוצרים, משום שצורת העפץ ייחודית למין החרק שיוצר אותו.
דוגמה למין אחד מיני רבים של יתוצים הוא Ruschiola bubonis. בכמה ממיני היתוצים מאופיינים הגלמים בראשים בעלי "קרניים", שמשמשות לפריצה מהעפץ לפני הגחת הבוגר (הבוגר עדין מכדי לצאת מהעפץ בעצמו). קרניים אלו הזכירו לפרופ' נטע דורצ'ין את ציציות הנוצות של הינשוף. השם Bubo בלטינית מציין את הסוג של ינשופים רבים, ולכן בחרה נטע לקרוא למין זה של יתוץ בשם R.bubonis.
מימין: פורטרט של האוח המדברי Bubo ascalaphus ; משמאל סקירה של גולם היתוץ מהמין Ruschiola bubonis
קבוצה נוספת שבה התגלו מינים חדשים הם הבריומאים. האנטומולוג ד"ר זוהר ינאי תיאר השנה שני מינים של בריומאים (כן, כן, אותם בריומאים שעליהם שר שחר אבן צור). המין Alainites gasithi נמצא בגולן ובעמק החולה. זוהר קרא לו על שם פרופ' (בדימוס) אביטל גזית, מבית הספר לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב. מעתה, על שם פרופ' אביטל גזית יהיה קרוי עכשיו מין של בר-יום, החי את חייו הבוגרים במשך כמה שעות עד מספר ימים בלבד! כבוד גדול להיקרא על שם מין שמספיק כל כך הרבה בחייו בזמן כה קצר.
המין Alainites bengunn נמצא רק על אי בודד אחד, סרדיניה, וזוהר קרא לו על שם בן-גאן, המשוגע למחצה, שחבריו שודדי הים נטשו אותו על אי בודד ב"אי המטמון". כן, אפשר לקרוא למינים חדשים גם על שם דמיות ספרותיות. לא בטוח שהמין החדש של הבריום משוגע למחצה כמו שודד הים שהוא נושא את שמו, אך לא נמסרו לנו פרטים נוספים על מצבו הפסיכולוגי של המין.
המין Alainites gasithi, כפי שתואר במאמרו של ד"ר זוהר ינאי וחובריו ונקרא על שם פרופ' אביטל גזית
אימפריית הדבורים
ישראל נחשבת למוקדה של מגוון עולמי (biodiversity hotspot) של דבורים, ובשטחה המצומצם ידועים כ-1,100 מינים שונים. רוב המינים הללו הם יחידאיים. כלומר, במינים אלה אין מלכה ופועלות, אלא כל נקבה בונה קן משל עצמה ואוגרת בו מזון לצאצאיה. דבורים יחידאיות אינן מייצרות דבש, אך יש להן תפקיד חשוב ביותר בהאבקת צמחי בר ותרבות. השנה, מניין הדבורים הלאומי עלה בכ-2% בעקבות תיאור 23 מינים חדשים על ידי ד"ר גידי פיזנטי, כולם בסוג אנדרנה (Andrena). אנדרנות הן דבורים מקננות-קרקע, ורבות מהן מתמחות באיסוף אבקה מקבוצה מצומצמת ביותר של צמחים. מתוך המינים החדשים שתוארו, ארבעה מינים זוהו כמתמחים על הסוגים חלבלוב, ורוניקה, נץ-חלב וזהבית, ובהתאם לשמות הצמחים קיבלו את שמותיהם המדעיים. ישראל עשירה במיוחד באנדרנות (כ-220 מינים), ובאוספי המוזיאון יש לפחות עוד 25 מינים מישראל הממתינים לזיהוי ותיאור. עוד עבודה רבה לפנינו!
שניים ממיני האנדרנות שתוארו השנה על ידי ד"ר גידי פיזנטי. הפרטים שמורים באוסף הדבורים במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, שהתגלו השנה בטבע. בתמונה הימנית: Andrena ornithogali; בתמונה השמאלית: Andrena veronicae
"..ואז הזקנה התפצלה לשתיים…." (מתוך המופע של אסי וגורי, חייזרים, 2004)
טקסונומים במוזיאון הטבע תמיד מתרגשים כשהם מוצאים מין חדש, אבל יש גילויים שגורמים לכל הידע הקיים לקבל משמעות חדשה. במעבדתו של פרופ' שי מאירי גילו כי המין שממית זוטית, שנפוץ בשטחי המדבר בארץ, נחלק למעשה לשני מינים שונים: האחד נפוץ בכל שטחי המדבר בארץ והאחר מוגבל לאזור סיני ולערבה הדרומית. פיצול המין הקיים של השממית לשני מינים דרש עבודה מורפולוגית וגנטית מעמיקה, תוך איסוף דגימות מהשטח. נמצא שלשממיות עם התפוצה המצומצמת יותר מראה מוארך יותר ואילו לשממיות הנפוצות מראה "שמנמני" יותר. כעת אפשר גם לבחון דגימות עבר של השממיות השמורות במוזיאון לאור השוני המורפולוגי והגנטי.
המין הפחות נפוץ בארצנו נשאר בשמו המקורי לפני הפיצול, שממית זוטית, Tropiocolotes nattereri. המין הנפוץ יותר, שתואר כמין חדש, נקרא Tropiocolotes yomtovi, על שם פרופ' (אמריטוס) יורם יום-טוב מבית הספר לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב. את שני המינים תוכלו למצוא באילת ובדרום הערבה, שם מתקיימת חפיפה ביניהם. על המאמר שבו פורסם פיצול המין חתומים שניים מעובדי המוזיאון – פרופ' שי מאירי וד"ר קארין תמר – וכן ארז מזה, שהיה עובד המוזיאון עד ממש לא מזמן.
מרקו, פוסט-דוקטורט של פרופ' שי מאירי, שהוביל את המחקר על הפיצול לשני המינים, מספר שבנסיעה דרומה, בדרך לאיסוף הדגימות, תהה שי אם כדאי לרדת עוד דרומה כדי לחפש פרטים נוספים. מרקו מתאר כי התעקשותו לנסוע עד אזור יוטבתה הביאה למציאת פרטים נוספים של שממיות הדומות לאלו שבסיני. ההתעקשות השתלמה כי כך הוכח שתפוצתו של המין הידוע מסיני כוללת גם את אזור דרום הערבה, נוכחות שלא ידענו עליה לפני כן. סיפור זה מדגיש כי מציאת מינים חדשים דורשת עבודה קשה, אך לא פחות מכך עקשנות והרבה מזל.
שממית זוטית מאזור אילת, כנראה מהמין Tropiocolotes yomtovi, שנקרא על שמו של הזואולוג פרופ' (אמריטוס) יורם יום-טוב. צילום: דניאל ברקוביץ
לא ים תיכון, ים סוף… זה לא סרטן, זה דג
ד"ר מנחם גורן וד"ר ניר שטרן פרסמו מאמר על מין חדש למדע: סרטנון שטיינהרדט (נחשו על שם מי…) (והשם המדעי: Cryptocentrus steinhardti). הסרטנון הוא דג (כן, מאוד מבלבל), שחי בים התיכון בשותפות עם סרטן נקשן (בגלל זה, סרטנון). הסרטן, שראייתו חלשה, חופר מחילות ודג מצטרף ושוכן בהן. רוב הזמן רובץ הדג בפתח המחילה וממתין לטרף. הסרטן עסוק בחפירת המחילה ובליקוט פרטי מזון קטנים מהחול. בכל פעם שהוא מגיח מהמחילה הוא מניח מחוש ארוך על סנפיר הגב של הדג. כאשר מתקרב טורף, הדג מאותת לסרטן באמצעות תנודות הסנפיר על הסכנה, והסרטן ממהר להסתתר במעמקי המחילה. שותפויות כאלה ידועות מהאוקיינוס ההודי על שלוחותיו (כולל ים סוף).
גילויו של מין זה, שכל קרוביו חיים בימים טרופיים, בים התיכון אינה הפתעה. אנו יודעים שלמעלה ממאה מיני דגים חדרו מים סוף לים התיכון דרך תעלת סואץ. הסיפור המעניין בגילוי הדג הזה בים התיכון הוא שהוא לא היה ידוע קודם מים סוף. רק לאחר פרסום המאמר דיווחו חוקרים על נוכחותו במקומות נוספים בים התיכון ובים סוף.
סרטנון שטיינדהרט, צילום: רפי אמר
לבנות פאזל ב-30 שנה
ספוגים ידועים כמקור חשוב לחומרי טבע רבים המשמשים בתחומי הרפואה, הקוסמטיקה, הביומימיקרי (חדשנות בהשראת הטבע) ועוד. חוקרים בכל העולם מחפשים את חומר הטבע הבא, שאולי ישמש כתרופה לסרטן או שיצעיר את עורנו בכמה שנים. אחד מחוקרים אלה הוא פרופ' מיכה אילן.
חומרי טבע חשובים התגלו במין של ספוג שנקרא Negombata magnifica, אך נמצא שבפרטים שונים של הספוג הזה יש חומרים שונים. מיכה החליט לחקור את התופעה ביסודיות, ומהר מאוד שם לב שהספוג מגלה פלסטיות פנוטיפית, כלומר: לפרטים שונים של אותו מין, החיים באזורים שונים, ולפעמים אפילו באותו אזור, יכול להיות מראה שונה ותכונות שונות. פלסטיות ("גמישות") זו מאפשרת להם כנראה לחיות במגוון בתי גידול ימיים. במקרה של הספוג הזה, נמצאו פרטים מעונפים (בעלי ענפים) ופרטים עגלגלים. אבל אולי בעצם מדובר בספוגים בגיל שונה? תחשבו עלינו, בני האדם: ילד ואיש זקן שונים מאוד במראה ובהתנהגות שלהם, אז אולי הפולימורפיזם (הופעתו של מין ביותר מצורה אחת) תלוי בגיל הספוג? מסובך? בהחלט! בשלב הבא מצאו תלמידי המחקר ממעבדתו של מיכה, שהמופע המעונף והעגלגל מתרבים בזמנים שונים ומכילים חומרי טבע שונים, מה שבהחלט העלה כבר את החשד שמדובר במינים שונים של ספוגים!
פיצול מין הספוג היפיפה הזה, Negombata magnifica, לשני מינים שונים נמשך כ-30 שנה! כל פעם גילה תלמיד מחקר אחר פיסת פאזל נוספת בהוכחה כי מדובר במינים שונים. לבסוף הגיעה לילך רייכמן, דוקטורנטית במעבדתו של מיכה אילן, והצליחה לחבר את כל חלקי הפאזל ולהראות באופן מוחלט שאכן מדובר בשני מינים נפרדים, תוך שהיא מאגדת את כל מחקרי העבר, מוסיפה את חלקה ונעזרת בצוות המקצועי של המוזיאון. תיאור המין כלל שימוש בשיטות מגוונות: מורפולוגיות (צורה ומבנה), מולקולריות, תכולת חומרי טבע, נתוני רבייה ואפילו מיקרוביום (חיידקים החיים בסימביוזה עם הספוג).
המאמר התקבל החודש (דצמבר 2022) לעיתון Coral Reefs, ובו תואר המין החדש ששמו בישראל ובעולם כולו – Negombata rotundata, על שום צורתו העגלגלה. צוללים מיומנים אף יוכלו לראות אותו במי ים סוף באילת, בתקווה שלא יתבלבלו עם זה הראשון, שממנו הוא פוצל… מבולבלים? חכו לגילוי של הספוג הבא בשנה הבאה.
ונגלה לכם עוד סוד קטן: במשך שנים כונה הספוג נגומבטה עגבנייה, Negombata tomata, וזה השם המקורי שניתן לו. אך עורכי המאמר לא חיבבו את השם הזה במיוחד ולכן שונה שמו לנגומבטה עגלגלה.
