11:30
המוזיאון סגור עכשיו
הפתיחה הבאה 30.01.2023 10:00
הדפסהשיתוף
  • הכר את החוקר - לייבלע פרידמן
    החדקונית שאהבתי | הכר את החוקר: לייבעלע פרידמן

החדקונית שאהבתי | הכר את החוקר: לייבעלע פרידמן

  • חוקר חרקים ומנהל אוסף החיפושיות במוזיאון הטבע

לייבעלע פרידמן לא מצליח להבין איך זה שלא כולם אוהבים חיפושיות. הרי כשהוא חוקר את החיות המקסימות האלה, הוא לעתים קרובות מגלה צורות חדשות או נתקל בתופעה שלא הייתה ידועה, מה שממלא אותו בסיפוק גדול. כשהיה חוקר מתחיל, כמעט שלא ידעו כלום על החדקוניות בישראל, מפני שלא היו מספיק מחקרים או אוספים מסודרים. כיום, האוסף המחקרי גדול יותר משהיה בעבר, וגם הידע שברשותנו הרבה יותר רחב ומשמעותי.

מתי מחליט אדם שהוא יהיה חוקר חרקים?

במקרה של לייבעלע ההחלטה התקבלה עוד כשהוא היה בגן הילדים. בכיתה אל"ף כבר היה לו אוסף חרקים, שהלך וגדל עם השנים. לייבעלע גדל במינסק שברוסיה הלבנה, והגיע לישראל בגיל 16. עוד בילדותו הוא קרא ספרי הרפתקאות שנכתבו במאה ה-19, שבהם הופיעו דמויות של חוקרי טבע מהוללים. ההורים של לייבעלע ניסו לעניין אותו במכוניות ובאקדחים, אבל שום דבר לא עזר: לייבעלע התעניין אך ורק בבעלי חיים, ובמיוחד בחרקים, למשל בחיפושיות, בצרעות ובדבורים. ומדוע דווקא חרקים? משום שהם תמיד היו שם, לידו, סביב הבית, והם היו בעיניו דבר מופלא שכדאי להסתכל בו מקרוב וללמוד אותו (אפשר לראות אותם מקרוב בתערוכת חרקים וקרובים במוזיאון).

כשעלה עם משפחתו לארץ, לייבעלע נאלץ לוותר על אוסף החרקים שלו, ותרם אותו לבית הספר שלו. הוא הגיע לישראל עם "מומחיות" בחרקים, והיה מוכן ומזומן לצאת ולחפש אותם בארצו החדשה. הוא יצא אל החולות בפאתי עירו, חולון, ושם גילה לא רק חרקים, אלא גם בעלי חיים נוספים, למשל צבאים, שועלים ואפילו נחשים. לייבעלע למד ביולוגיה לתואר ראשון באוניברסיטת בר אילן, ובתואר השני באוניברסיטת תל אביב, כבר התמקד בנושא הקרוב ללבו: טקסונומיה – כלומר סיווג ומיון – של חרקים.

לאהוב חיפושיות

כאשר לייבעלע צריך לבחור חיפושית מסוימת שהוא אוהב במיוחד, הוא ללא ספק בוחר בחדקונית. לדעתו, החדקוניות מאוד מיוחדות בזכות הופעתן היוצאת דופן: זאת בעצם חיפושית עם אף ארוך. המגוון בחיפושיות הוא דבר מרתק. לא מדובר במגוון שיוצר אנדרלמוסיה, אלא בכזה שיש בו קווים ברורים ויש בו היגיון. כיום ידועים כ-400,000 מינים מתועדים של חיפושיות. אבל, בפועל, יש פי שניים או אפילו פי עשרה יותר מינים שעדיין לא התגלו!

ובכל זאת, לא כולם שותפים להתלהבות מחיפושיות. כשלייבעלע ביקר באתיופיה התגודדו סביבו בני המקום. כל עוד הוא רק סיפר להם בעל-פה מה הוא עושה, הכל היה בסדר. אבל כשהוא שלף את הצנצנות עם החיפושיות, הם צרחו בבהלה וברחו מהמקום. אנשים לעתים שואלים אותו שאלות מוזרות כמו: "אתה אוכל את החרקים שלך?", או "מה, זה לא נכנס לך לפה?", כשהוא אוסף חרקים קטנים במיוחד במשאף קטן. עוד שאלות נפוצות: "לא מגעיל לגעת בהם? וכשאתה מחזיק דבורה, היא לא עוקצת אותך?". לייבעלע אינו מתרגש. להחזיק דבורה ביד לדעתו זה מעשה מהנה במיוחד, כמו להחזיק דובי קטן. ובכלל, הוא זהיר מאוד, וכמעט אף פעם לא קרה שהוא נעקץ. כשמדובר בחרקים שהוא אוסף לצורכי המחקר, כמעט לא קרה שחרק עקץ או נשך אותו. לכל היותר הם מנסים קצת לצבוט, אבל לא יותר.

לקריאה נוספת:

חיפושית מיד ראשונה, ראיון עם לייבעלע פרידמן במקור ראשון

יעניין אותך גם

כל הזכויות שמורות למוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט
אזור תוכן, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + z
Silence is Golden