ים השיבולים שמסביב

כריך גבינה או קרקרים? פשטידה או עוגת דובדבנים? לא משנה מה בחרתם לאכול, סביר להניח שאתם אוכלים חיטה בעיבוד כלשהו.

חיטה היא הבסיס לתזונה של רוב האנושות; היא המרכיב המרכזי בתזונה של 40% מאוכלוסיית העולם, ומספקת 20% מהקלוריות שבני האדם צורכים. בכל שנה מגדלים ברחבי העולם 620 מיליון טונות של חיטה.

זן החיטה הראשון שבוית על ידי האדם הוא חיטת אֶמֶר. כבר לפני 19,000 שנה החל האדם ללקט ולאכול חיטת אמר, אך עדיין לא גידל אותה בעצמו. הממצאים הקדומים ביותר של ליקוט חיטה התגלו באתר אוהלו II שעל שפת הכינרת, שבו התגלו גם עדויות לעיבוד החיטה לקמח ולאפייה. רק כעבור 9,000 שנה החל האדם לגדל חיטה בעצמו.

ביות החיטה

החיטה שאנו מכירים כיום שונה מהחיטה שגדלה בר בטבע. לפני כ-10,000 שנים החל התהליך הארוך של ביות החיטה. בתהליך זה ברר האדם חיטים בעלות תכונות מתאימות לצרכיו ופיתח זני חיטה המותאמים לגידול ואף תלויים באדם לקיומם.

ביות החיטה הביא למהפכה אדירה בתולדות האנושות: הוא סימן את תחילתה של המהפכה החקלאית, ובזכותו עבר האדם מאורח חיים של צייד-לקט, שנודד ממקום למקום בעקבות מזונו, לאורח חיים של יישוב קבע. בזכות ביות החיטה התפתחה החקלאות ואיתה גם התרבויות החומריות, החברתיות והרוחניות המוכרות לנו כיום.

תהליך ביות החיטה נמשך אלפי שנים והתרחש באתרים רבים. ראשיתו בגידול חיטת בר תוך כדי ברירה של מגוון תכונות רצויות, והמשכו בפיתוח זנים של חיטה מבויתת ושיפורם עד לקבלת זני התרבות המוכרים לנו כיום. למעשה, תהליך הביות נמשך כל הזמן, וגם בימינו משתמשים בשיטות מודרניות לשיפור החיטה בהתאמה לצורכי האדם.

החיטה הנפוצה ביותר בימינו היא חיטת הלחם, התופסת 95% מצריכת החיטה העולמית. חיטת דורום תופסת כ-5% הנותרים מצריכת החיטה, וזנים נוספים תופסים פחות מ-1%.

תסמין הביות

בתהליך ביות החיטה נבררו תכונות רבות כגון גודל הגרגיר, גובה הצמח, מבנה השיבולת, כיסוי הגרגיר ועוד. מגוון התכונות שמבדילות בין חיטת הבר לחיטה המבויתת נקרא "תסמין הביות", והוא כולל את התכונות הבאות:

* שיבולת מתפרקת – בזני הבר של החיטה, השיבולת הבשלה נשברת בקלות וכך הזרעים מופצים. בחיטה המתורבתת אבד מנגנון הפצה זה: השיבולת נשארת שלמה גם אחרי ההבשלה, וכך מתאפשר  איסוף הזרעים בידי האדם ביתר קלות. זה אחד השינויים החשובים בביות החיטה, וכדי להשיגו נדרשו למעלה מאלף שנים.

* גרגיר עטוי – הגרגיר של חיטת הבר עטוי מעטפת (מוץ) שמגִנה עליו מפני יובש וחום, אך גם מקשה על ניקוי הגרגיר. לעומת זאת, גרגירי החיטה המתורבתת נפרדים בקלות מהמוץ. זה אחד השינויים החשובים והמאוחרים בתהליך הביות.

*  גודל גרגיר – גרגירים גדולים מאפשרים להגדיל את כמות היבול בשטח שדה נתון. גרגירים גדולים נבררו כבר בראשית תהליך הביות, כחמש מאות עד אלף שנים מתחילתו.

*  מועד הפריחה – חיטת הבר פורחת לזמן קצר יחסית, ומועד הפריחה שלה תלוי באורך היום. הארכת משך הפריחה וביטול התלות באורך היום אפשרו להרחיב את תפוצת החיטה מאזור הסהר הפורה (עיראק בימינו) עד נורווגיה ורוסיה בצפון וארגנטינה בדרום.

הקשר הישראלי

בשנת 1906 גילה הבוטנאי היהודי אהרון אהרונסון את חיטת הבר בראש פינה. הוא לא היה הראשון שגילה את חיטת הבר, וגילויה בראש פינה לא היה מקרי, שכן הוא חיפש אותה במיוחד. מדוע? אהרונסון חקר את החיטה המבויתת, וסבר שגילוי אֵם החיטה – חיטת הבר שממנה בויתה החיטה התרבותית – עשוי להקנות לחוקרים ידע שיאפשר להם להשביח את זני החיטה ולהגדיל את עמידותם בפני מחלות ויובש. גדולתו של אהרונסון בכך שהוא הוכיח את הקשר הגנטי הישיר בין חיטת הבר לחיטה התרבותית.