תעלת סואץ: ברכה כלכלית אך קללה אקולוגית

150 שנה לחנוכת תעלת סואץ, שנחנכה ב17 בנובמבר 1869

מאז פתיחתה, תעלת סואץ מילאה לא רק את יעדה כנתיב לשינוע טובין אלא, גם אמצעי לכניסתם של בעלי חיים וצמחים מהים האדום לתוך ים תיכון. במערכות אקולוגיות חופיות ים-תיכוניות בישראל, אורגניזמים זרים אלה מהווים איום רציני למגוון הביולוגי המקומי הרבה יותר מאשר שינויי אקלים, זיהום ודייג-יתר. כיום מספר בעלי החיים והצמחים הזרים שמקורם בים האדום הוא כ 400. מספרם יותר מכפול בהשוואה למספרם לפני 30 שנה. פלישה ביולוגית זו גורמת לשינויים קיצוניים בחברות הביוטיות שמשנות את תפקוד המערכות האקולוגיות ומשפיע על זמינות משאבים ביולוגיים, על שירותי המערכת לאדם (דיג, נופש וכו') ועל בריאות האדם. אוכלוסיות צפופות של סיכנים צמחוניים מהים האדום הפכו מרבדי אצות מקומיים לשטחי שממה עם ירידה דרסטית במורכבות בית הגידול, המגוון הביולוגי והביומסה; נחילים קיציים של חוטית נודדת מרתיעים את נופשי החופים בעקיצותיהן החמורות; מחצית הדגים בעלי החשיבות המסחרית  הנידוגים בישראל וכמעט כל הסרטנים מוצאם מהים האדום והם דחקו והחליפו את המינים האכילים המקומיים.

ההרחבה המסיבית של תעלת סואץ שהתרחשה לאחרונה והעלייה בטמפרטורת ובמליחות מי הים התיכון בעשורים האחרונים מקנות יתרון למהגרים החדשים מהים האדום, והם נוטים יותר להתיישב, להקים אוכלוסיות ברות-קיימא, ולהתפשט לבתי גידול חדשים.