הפרק בוחן את שימושי הקרקע: כבישים, מבנים חקלאיים, מחצבות, מקווי מים (טבעים ומלאכותיים), חוות סולאריות, חקלאות לגווניה ועוד.
הממצאים העיקריים בפרק זה:
קצב גריעת השטחים הפתוחים (שטחים טבעיים, מיוערים וחקלאיים) בישראל ממשיך להיות גבוה.
בין השנים 2020–2017 נגרעו בממוצע 30 קמ״ר בשנה לצורכי פיתוח.
בשנים אלה הותמרו כ-72 קמ״ר שטחים טבעיים ומיוערים לשימושי קרקע שונים (ממוצע של 18 קמ״ר בשנה). מתוכם, 32 קמ״ר הותמרו לשטחים בנויים, 22קמ״ר הותמרו לחקלאות והשאר לשימושים אחרים, כמו תחבורה, מחצבות ושדות סולאריים.
בשנים אלה הותמרו כ-69 קמ״ר שטחי חקלאות לשימוש קרקע שונים (ממוצע של כ-17 קמ״ר בשנה, ללא תוספת השטחים החקלאיים מהתמרות שטחים טבעיים). כ-66% מהם הותמרו לבינוי (שאינו לשימוש חקלאי), והשאר לשימושים נוספים, שהעיקריים בהם הם תחבורה (21%) ושדות סולאריים (9%).
גם ביחידות האקולוגיות שנמצאות בתת-ייצוג במערך השטחים המוגנים בישראל, ממשיכה גריעת השטח הטבעי. חולות מישור החוף, למשל, איבדו כ-2% משטחם בין השנים 2020-2017.