שבוע המגוון הביולוגי: חמישה מינים לחמישה ימים

יום המגוון הביולוגי הבינלאומי מצוין מדי שנה ב-22 במאי, ומעניק לנו הזדמנות לחזור ולבחון את יחסינו עם עולם הטבע. על אף הקדמה וההתקדמות הטכנולוגית שלנו, אנו עדיין תלויים לחלוטין במערכות האקולוגיות לאספקת צורכי הקיום שלנו: מים, מזון, חמצן, תרופות, ביגוד, אנרגיה ועוד; עם זאת, אנחנו פוגעים בהן בצורה בלתי הפיכה באופן יומיומי. השנה הכריז האו"ם, כי יום המגוון הביולוגי יצוין השנה בסימן "הפתרונות שלנו הם בטבע", כדי לשים דגש על תקווה, סולידריות וחשיבותו של מאמץ משותף כדי לבנות עתיד טוב לכולנו.

בחרנו לספר את סיפורו של המגוון הביולוגי דרך חמישה מינים, שכל אחד מהם מדגיש פרק אחר בסיפור זה.

ידע ומדע – המחקר הוא הבסיס לשימור המגוון הביולוגי

מדוע לקרוא לדבורים בשמן?

דבורים מאביקות כ-75% ממיני הגידולים החקלאיים בעולם. במילים אחרות, ללא דבורים, סל הירקות והפירות שלנו יהיה דל מאוד. מין הדבורים שמאביק את רוב הגידולים החקלאיים הוא דבורת הדבש. כיום, כתוצאה מפעילות האדם והשפעתו על הסביבה, במקומות רבים בעולם מתמוטטות מושבות דבורי הדבש. אחד הפתרונות למשבר הוא מחקר שיעודד שימור אוכלוסיות של מיני דבורי בר. לשם כך עלינו להכיר, קודם כל, את מיני הדבורים ולקרוא לכל אחד מהם בשמו.

אוסף הדבורים במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט כולל 1,365 מינים מתוארים של דבורים והוא מהווה בסיס למחקר אקולוגי, ביוגאוגרפי וטקסונומי על מיני הדבורים בישראל ובעולם. בין המינים שהתגלו השנה על ידי ד"ר אחיק דורצ'ין, שני מינים חדשים של מחושיות – דבורים שבהן לזכרים מחושים מוארכים. מחושית דפני (Eucera dafnii) נפוצה באזור מזרח הים התיכון, עד בולגריה בצפון ואירן במזרח, ומחושית וואטסי (E. watssii) היא מין אנדמי (ייחודי) לישראל וללבנון.

שני המינים נפוצים בישראל בחבל הים-תיכוני, אך מחושית וואטסי ידועה רק מכמה אתרים בודדים באזור השרון. הן מחושית דפני והן מחושית וואטסי הן  דבורים יחידאיות (דבורים שחיות לבד ולא במושבות), מקננות קרקע, הקשורות לצמחים ממשפחת הקטניות. הצמחים שדבורים אלו מאביקות מעשירים את הקרקע בחנקן, וכך תורמות הדבורים, באופן עקיף, לפוריות הקרקע.

שימור המגוון הביולוגי – כל מין חשוב

חפרית מצויה (Pelobates syriacus)

החפריות הן דו-חיים, קרובות משפחה של הצפרדעים והקרפדות, ואחד משבעת מיני הדו-חיים של ישראל.

סביר להניח שלא פגשתן אותן מעולם, משתי סיבות: האחת, החפריות נדירות ביותר – כל כך נדירות, שכיום הן נמצאות בסכנת הכחדה בישראל; הסיבה השנייה היא שבדרך כלל הן מתחפרות בקרקע, כפי שאפשר להבין משמן. הן יוצאות ממחבואן רק בלילות גשומים, כדי להתרבות במימי בריכות חורף. למרבה הצער, עם התמעטות בריכות החורף כתוצאה מבנייה ומהסבת שטחי בר לשטחים עירוניים או חקלאיים, מאבדות החפריות את בית הגידול שלהן.

אז מה עושים רגע לפני שהטרקטורים עולים על בריכת חורף, שבה מתרבה מין שנמצא בסכנת הכחדה, כמו החפרית? אוספים את הראשנים לפני שהבריכה תהפוך להיסטוריה. בחורף 2013 הוקם בגן למחקר זואולוגי באוניברסיטת תל אביב גרעין רבייה של חפריות, המבוסס על ראשנים שנאספו מהשריד האחרון של ביצות עמק זבולון – שלולית חורף ליד הצ'ק פוסט בחיפה, לפני שהיא יובשה לצורך הקמת מרכז קניות. לאחר ארבע שנים  שוחררו חזרה אל הטבע, לראשונה בישראל, כ-2,000 ראשנים וכמה עשרות חפריות בוגרות, תקווה ראשונה לאוכלוסיית החפריות בישראל. השנה זו השנה הרביעית לשחרור חפריות לטבע. באמצע חודש מאי השנה, אנשי  הגן הזואולוגי של אוניברסיטת תל אביב, בשיתוף עם המעבדה של ד"ר אורן קולודני מהאוניברסיטה העברית בירושלים, שיחררו לטבע כאלף ראשנים נוספים.

בריאות ומזון – המגוון הביולוגי הוא הבסיס לבריאותנו ולמזוננו

כרוב הבר (Brassica oleracea)

מה משותף לכרוב ממולא, ברוקולי מאודה, כרובית מטוגנת, קייל (כרוב עלים) בתנור, כרוב ניצנים בשמנת וסלט קולרבי (כרוב הקלח)? כל המנות הנפלאות הללו מבוססות על מין אחד של צמח בלבד! כל הירקות המגוונים האלה בויתו מהמין כרוב הבר (Brassica Oleracea). אם כרוב הבר היה נכחד לפני שהרומאים התחילו לגדל אותו בגינות הירק שלהם, היינו מאבדים המון סוגי מאכלים.

הירקות שבויתו מכרוב הבר הם גם בריאים ומזינים וגם משמשים להפקת תרופות מסורתיות, בזכות ריכוז גבוה של סיבים תזונתיים, המסייעים לעיכול תקין, סידן, ויטמינים וחומרים נוגדי חמצון. מחקרים שנערכו בשנים האחרונות מגלים כי כרוב הבר והגידולים החקלאיים שבויתו ממנו הם בעלי תכולה גבוהה של תרכובות פעילות (למשל חומצה פולית), המסייעות במניעה או בהקלה של מחלות לב וכלי דם, סוכרת, הפרעות נוירולוגיות וגידולים סרטניים. מעניין לחשוב אילו עוד מינים מזינים כאלה קיימים בעולם ומחכים שנגלה אותם.

אנשים ותרבות – מינים רבים הם חלק חשוב בתרבות שלנו

אַרְגָּמוֹן קֵהֶה-קוצים (Hexaplex trunculus)

בעת העתיקה, הצבעים תכלת וארגמן היו אות לעושר וליוקרה. הם קישטו את גלימותיהם של קיסרים, מלכים ובני אצולה ושימשו כוהנים בעבודת הקודש, כפי שמעידים אזכורים בכתבים. ממצאים ארכיאולוגיים של מפעל לצביעת בדים, שהתגלה בתל שקמונה, ובו מצבורים של קונכיות ארגמון, מעידים כי בעבר הפיקו מחילזון זה את שני הצבעים – תכלת וארגמן.

עם זאת, תהליך הפקת הצבע נותר תעלומה במשך מאות שנים, עד שנות ה-80 של המאה ה-20, אז התברר שתהליך ההפקה כלל חשיפת חומר הצבע לאור השמש. מכיוון שלפיגמנט המופק מהארגמונים חשיבות תרבותית כה גדולה, גם כיום, כאשר קיימים צבעים סינתטיים רבים שיכולים להחליף את הפיגמנט הטבעי, הוא עדיין מופק מהחילזון באופן מסחרי. מכיוון שהארגמון הוא מין מוגן בחופי ישראל, מייבאים לארץ ארגמונים לצורך הפקת הצבע. כיום, פרופ' מוקי שפיגל מאוניברסיטת חיפה חוקר דרכים לגדל את הארגמון בחקלאות ימית, כדי למנוע את  הפגיעה באוכלוסיותיו הטבעיות.

פעולה – אני יכול להגן על מין בסכנה?

צב יבשה מצוי (Testudo graeca)

כמו בספר הילדים, הצב של אורן, מאת מירה מאיר, צב היבשה המצוי אכן היה מצוי בעבר, ופגשנו אותו לא מעט כשיצאנו אל הטבע. אבל היום כמעט שאיננו פוגשים צבים בשדה, והם למעשה, נתונים בסכנת הכחדה. מדוע? לא רק שאנחנו, בלי שהתכוונו, פגענו בצבים כשאספנו אותם כדי לגדלם כחיית מחמד, אלא גם בתי הגידול של הצב נפגעו והפכו לשטח בנוי או לשטח חקלאי.

אז מה אפשר לעשות כדי להציל את צב היבשה? פשוט מאוד – לא לאסוף צבים. כיום, בדומה לכל חיות הבר בישראל, צב היבשה הוא מין מוגן ואסור לאסוף אותו מן הטבע. יצאתם לטייל ופגשתם צב? איזה כיף! צלמו אותו למזכרת והמשיכו –  הוא לדרכו ואתם לטיולכם.