מינים פולשים: על מה המהומה?

מאקליפטוס וחמציצים ועד מיינה ונמלת אש: איך מין הופך לפולש (רמז, זה קשור לבני אדם), מהן הסכנות ואיך אפשר למנוע זאת? דניאל ברקוביץ', מנהל באוסף העופות (ביצים וקינים) במוזיאון הטבע, מסביר

בשנת 1867 ביקש אנגלי חובב ציד שהתגורר באוסטרליה מבן דודו, אציל בעל כוונות טובות, גורי ארנבונים כדי שיוכל להמשיך בתחביבו האהוב גם באוסטרליה. אין כמו תחושת בית… משלוח הארנבונים עשה את דרכו לפארק ברואן ליד ויצ'לסי, ויקטוריה, והארנבונים שוחררו לטבע. בהיעדר טורף טבעי, בתוך שנים ספורות התרבו הארנבונים עד למצב של פיצוץ אוכלוסין. הם חיסלו את הצמחייה המקומית והייחודית לדרום אוסטרליה וגרמו למחסור במזון לחיות הכיס המקומיות.
כל הניסיונות לעצור את התרבות הארנבונים בעזרת ציד כשלו. מצב הטבע היה כה חמור, עד שב-1901 הוחלט על בניית גדר ההפרדה הארוכה ביותר שנבנתה אי פעם נגד מין פולש. יעילותה של הגדר נשמרה יחסית עד לשנות ה-50, אז נמצאו שיטות חדשות ויעילות יותר להילחם בתופעה.

הארנבונים באוסטרליה הם אולי דוגמה קיצונית, אולם לא חסרות דוגמאות למינים רבים אחרים שהגיעו לסביבה חדשה עקב פעילות האדם, התבססו בה והתפשטו ללא הפרעה. למינים אלה אנו קוראים מינים פולשים. לרוב, מרגע שגילינו מין פולש ועד שהתחלנו לפעול על מנת לסלקו מהאזור, כבר מאוחר מדי: הוא כאן, דוחק מינים מקומיים וגורם לנזק אקולוגי ברמה זו או אחרת.
במקרים רבים גורמים המינים הפולשים נזק גם למערכות מלאכותיות, מה שגורר נזק בריאותי וכלכלי בעיקר בחקלאות, אך גם בענפים נוספים. מעריכים שהנזק השנתי לכלכלה העולמית שנגרם ממינים פולשים עומד כיום על 1.4 מיליארד דולר, ונתון זה צפוי להיות גבוה יותר בעתיד עם התגברות שינויי האקלים.

ומה בישראל?  גם אצלנו יש לא מעט מינים פולשים. כיום ידוע על 29 מיני דגים של מים מתוקים, 18 מיני עופות, יותר מ-40 מיני חלזונות, יותר מ-200 מיני חרקים ולפחות 166 מיני צמחים שהתבססו בטבע הישראלי. בנוסף להם ניתן למנות 250 מינים שעברו מים סוף לים התיכון (מהגרים לספסיים) בעקבות בניית תעלת סואץ, מתוכם 69 מיני דגים. מדאיג? חכו עד שתקראו מה חלק מהם מסוגלים לעשות.

הפולשים התמימים

ישנם מינים פולשים הנראים "תמימים", ואפילו הוטמעו בתרבותנו ובחוויות הילדות שלנו. דוגמה אחת היא החמציצים (Oxalis). כן, הצמח שאותו אכל כל אחד בילדותו וילדיו ממשיכים לאוכלו, ושמפניו הזהירו אותנו (אותי לפחות) שהוא גדל במקום שבו הכלב של השכן עשה את צרכיו (ולכן אולי לא ממש כדאי לאכול אותו), הוא למעשה מין פולש. ככזה, ניתן לראות כיום חמציצים גם בחורש הים-תיכוני, שם הם מתחרים עם הצמחים המקומיים על משאבים ומקום מחיה. דוגמה נוספת היא עץ האקליפטוס (Eucalyptus), שהובא לארץ במטרה לייבש את הביצות, ולאחר מכן שימש, דורות על גבי דורות, עץ נוי. האקליפטוסים השתלטו על אזורי יער נרחבים, ואם נבחן את מגוון מיני הצומח הגדלים מתחתם נמצא שהוא דל מאוד בהשוואה לעצים מקומיים. לצומח בכלל, ולעצים, יש בפרט השפעה רבה על המערכת האקולוגית שבה הם חיים, וניתן למנות עצים נוספים שהתבססו בארץ ושינו את פניה: האזדרכת, הפיקוס קדוש, מכנף נאה ועוד.

אש משתוללת

אחד המאפיינים הבולטים של מינים פולשים היא התוקפנות המופנית כלפי מינים מתחרים מקומיים. דוגמה טובה לכך היא נמלת האש הקטנה (Wasmannia auropunctata), שהוכרזה כאחד ממאה המינים הפולשים המסוכנים בעולם. זו היא נמלה קטנה מאוד, אורכה 5.4-1.5 מ"מ בלבד, שעקיצתה כואבת וצורבת ככוויית אש.

כיום, אין כמעט מקום בארץ שאינו נגוע בנמלת האש הקטנה. כיצד היא הגיעה אלינו? ישנן שתי גרסאות. על פי אחת מהן, בסוף שנות ה־90 התלוו הנמלים למשלוח של קורות עץ שהגיע באונייה לדרום הארץ. על פי הגרסה האחרת, תרמילאים הביאו אותה בטעות בתיקם מברזיל. אין זה משנה איזו משתי הגרסאות היא הנכונה, העובדה היא שמין זה התבסס היטב בגינות בכל רחבי הארץ, שאליהן הוא הגיע דרך עציצים נגועים במשתלות. נמלת האש הקטנה היא אוכלת-כל, אבל ממש הכל! מגוזלים של ציפורים ועד חגבים ועכבישים! גודלה הזעיר עומד ביחס הפוך ליכולתה לחסל את כל מגוון המזון במקומות שבהם היא מתפרצת. מרגע שהתפרצה, היא בונה קינים חדשים בקצב מסחרר. בדרך כלל, בתוך שנים ספורות מאז שהגיעו הנמלים לאזור חדש, אפשר לראות כיצד הן מחסלות את כל מגוון פרוקי הרגליים החיים בשטח ופוגעות בכל שרשרת המזון באזור שאליו פלשו.

תוקפנית ורבת יופי

חלק מהמינים הפולשים מובאים לארץ בשוגג, כמו החמציץ ונמלת האש, אך יש כמה מינים שהובאו בכוונה תחילה, כמו האקליפטוס. מין נוסף שהובא לארץ בכוונה תחילה והפך למין פולש החי כיום בכל רחבי ישראל הוא המיינה המצויה (Acridotheres tristis). זו ציפור שיר בינונית בגודלה המפליאה לשיר, שיובאה לארץ לגידול בכלובים. מקורה באזורים הטרופיים של דרום אסיה ובתת-היבשת ההודית, ומשם התפשטה על פני כל היבשות, פרט לאנטרקטיקה. היא אוכלת-כל וניזונה ממגוון רחב של סוגי מזון: פירות, גוזלים, ביצים של ציפורים אחרות ולטאות.

גם המיינה המצויה, כמו נמלת האש הקטנה, הוכרזה כאחד ממאה המינים הפולשים המסוכנים בעולם. היא מתרבה במשך כל השנה, ולכן הובאה לארצות מסוימות במטרה להשתמש בה כמדבירה ביולוגית למינים מזיקים בחקלאות. אולם מהר מאוד התברר שהייתה זו טעות חמורה. המיינות עצמן החלו לגרום לנזקים בחקלאות ולהשמיד באופן שיטתי את המינים המקומיים.

לארץ הובאה המיינה המצויה כציפור נוי, שהייתה אמורה להיות מוחזקת בכלובים, אולם בשנות ה-90 כנראה ברחו או שוחררו כמה פרטים מכלובים בגני יהושע שבלב תל אביב והשאר היסטוריה. המיינות הצליחו להתבסס בארץ גם בערים וגם ביישובים חקלאיים, והן גורמות נזק רב למינים המקומיים. בנוסף, בשל תוקפנותן  הטריטוריאלית הן נצפו תוקפות גם בני אדם וחיות מחמד באזורים עירוניים.

אז מה עושים?

השיטה הטובה והיעילה ביותר להילחם במינים פולשים היא למנוע את הגעתם למקומות חדשים. לרוב, מרגע שמין פולש כבר הצליח להתבסס, יהיה קשה מאוד לעצור את התפשטותו במרחב עקב היעדר אויבים טבעיים וקצב רבייתו הגבוה.
דרך נוספת להילחם במינים הפולשים היא לשמור על מערכת אקולוגית חזקה, הכוללת מגוון ביולוגי גבוה של מינים מקומיים, היכולים להאט, ולעיתים אף למנוע, את התפשטותם של מינים פולשים. לרוב, מינים פולשים מתרבים טוב יותר במקומות שבהם שוררים תנאים הדומים לאזור מחייתם המקורי, ולכן אפילו גידול של צמחייה מקומית בגינות פרטיות וחיזוק הצמחייה והחי המקומי יכולים לתרום להאטת קצב התפשטותם של המינים הפולשים בישראל.

מצאתם מין של צמח או בעל חיים שאינו מוכר לכם בסביבה הטבעית? דווחו למוקד רט"ג ב-3639* ואולי תוכלו למנוע את פלישתו של המין הבא.