מעל האדמה ובעומק הקרקע | התשתית של הכל

להריח את האדמה אחרי הגשם הראשון, ללכת עליה יחפים או לשחק בבוץ – אוהבים? למראית עין, האדמה נראית דוממת ושקטה. למעשה, היא רוחשת חיים ומהווה את אחד המאגרים העיקריים של המגוון הביולוגי בעולמנו, בית למיליוני מינים של יצורים חיים. חלקם על פני האדמה, אחרים בעומק הקרקע, סמויים מן העין ואולי לא מוכרים.

קרקעות הן הבסיס לכל המערכות האקולוגיות היבשתיות בכדור הארץ. הן מספקות לטבע ולאדם שירותים חיוניים רבים: מצע לגידול מזון, טיהור מים, ויסות אקלים, פירוק ומחזור של חומרים אורגניים ועוד. תהליכי היווצרות הקרקע נמשכים מאות ואלפי שנים, מעצבים את עולמנו ומאפשרים את קיום החיים עלי אדמות.

כשאת אומרת קרקע, למה את מתכוונת?

בין האדם לאדמה יש קשר עמוק, פיזי, תרבותי, רגשי ורוחני. בשפה העברית שגורים ביטויים רבים, שמשקפים את החשיבות התרבותית והלשונית של המושגים "קרקע" ו"אדמה". אבל מה בעצם ההבדל בין קרקע לאדמה?

קרקע (soil) היא השכבה העליונה של כדור הארץ. השימוש במונח נעשה בהקשרים מקצועיים, כגון חקלאות, גיאולוגיה, אקולוגיה וכדומה, וכולל מושגים מדעיים שקשורים לקרקע –  תהליכי היווצרות קרקע, סוגי קרקעות, מרקם, תכונות ומאפיינים, חלחול, כושר ספיגה ועוד – שניתנים למדידה מדויקת. קרקע כוללת רכיבים מוגדרים – מינרלים, חומר אורגני, אוויר, מים ויצורים חיים – ויש לה מבנה מוגדר (פרופיל הקרקע), שמתייחס לשכבות (אופקי הקרקע) בעומק מסוים ועם מאפיינים ספציפיים.

אדמה (ground, land) היא מושג יומיומי וכללי יותר, שפחות שגור בשיח המדעי, ויותר משמש בשפת היומיום ובהקשרים תרבותיים וספרותיים. השימוש במושג יכול לשמש, למשל, לביטוי ערך הקשור למדיניות, רכוש או חזקה על שטח. למילה אדמה יש משמעות היסטורית ורגשית, כמו בביטויים "אמא אדמה", "אדמת מולדת" או "אדמת בור", ואפילו פיוטית: "אדמה, אדמתי, רחומה עד מותי".
מצד שני, לביטויים כמו "להכשיר את הקרקע", "לעלות על הקרקע" ו"לכבוש את הקרקע" יש משמעות היסטורית, של התיישבות בארץ ישראל, וגם משמעות מושאלת: "נשמטה הקרקע מתחת לרגליו" או "להישאר עם הרגלים על הקרקע". ולחלופין, המושגים "אדמת מרעה" ו"אדמת סחף", למשל, משמשים בהקשר מקצועי. כך או כך, הקרקע/האדמה חיונית לאדם ולסביבה, לצמחים ולבעלי החיים שחיים בה.

הקרקע הטובה

הקרקע היא משאב יקר ומוגבל. בכל גרגר יש עולם שלם של חיים. יצורים החיים בקרקע מפרקים חומר אורגני ומחזירים אליה חומרי הזנה, צמחים מתפתחים בקרקע ומשמשים בסיס למארג המזון כולו. הקרקע מאחסנת כמויות גדולות של פחמן, ומשתתפת במחזורים ביו-גיאוכימיים חיוניים (כגון מחזורי הפחמן, החנקן והזרחן). הקרקע מווסתת את משק המים באמצעות ספיגה ושחרור של מים ומשפיעה על הטמפרטורה והלחות המקומיות. הקרקע מסננת ומטהרת מים החודרים דרכה, מונעת שיטפונות על ידי ספיגת מי גשמים וגם תורמת לאיכות האוויר.

אדמה, רוח ואש

קרקעות נוצרות בתהליכי בליה, שחיקה וסחיפה של סלעים לאורך אלפי שנים, ומהצטברות אבק וחומרים אורגניים. תהליכי פירוק וקיבוע ביולוגיים שמתרחשים בקרקע על ידי חיידקים, פטריות ויצורים אחרים שחיים ופעילים בשכבות הקרקע העליונות, מעשירים אותה בחומרים מזינים ותורמים לפוריותה. במקביל לתהליכי יצירת הקרקע, חלים תהליכי דלדול של הקרקע, שאחד העיקריים בהם הוא תהליך הסחיפה. סחיפת קרקע שנגרמת על ידי מים ורוח היא תהליך טבעי בעיקרו, אולם בעשורים האחרונים תהליך זה הולך ומתעצם עקב פעילות האדם: כריית קרקע, פיתוח אינטנסיבי של תשתיות, שינוי בשימושי קרקע, עיור ועוד. קצב אובדן הקרקעות, שעולה עשרות מונים על קצב התחדשותן הטבעי, מדאיג ביותר.

על פי דו"ח מצב הטבע 2022 – כרך מגמות ואיומים של המארג (התכנית הלאומית להערכת מצב הטבע), התמרת השטחים הפתוחים לשימושי קרקע לצורכי האדם נחשבת כאיום העכשווי המשמעותי ביותר על הטבע בעולם. בישראל, מדינה קטנה שבה צפיפות האוכלוסין הגבוהה גדלה משנה לשנה, קצב האובדן והקיטוע של השטחים הפתוחים גבוה במיוחד. לשינויים בהיקף השטחים הפתוחים, ברציפותם ובאופי הפעילות האנושית המתקיימת בהם יש השפעה ישירה על מצבן ותפקודן של המערכות האקולוגיות, שהקרקע היא הבסיס שלהן.

גם לשינוי האקלים יש השפעה משמעותית על הקרקע, שעלולה להיפגע כתוצאה מעלייה בשכיחותם ובעוצמתם של אירועי מזג אוויר קיצוניים, ובהם סופות, הצפות ושיטפונות, בצורות ושרפות. שרפות בעוצמה חזקה גורמות לחשיפת הקרקע, ובמהלך סופות גשם גם לעלייה בשיעורי הנגר והסחף, שגורמים לנזקים רבים לקרקע ולכל מי שקשור אליה ותלוי בה לקיומו.

הקרקע סופגת הכל

לא רק כמות הקרקע הולכת ופוחתת, גם איכותה הולכת ויורדת. חומרי זיהום ממקורות שונים, ובהם תעשייה וחקלאות, נשטפים אל הקרקע ונספגים בה, גורמים לאיטום הקרקע, להמלחתה, להצטברות חומרים רעילים ולפגיעה ביצורים שמאכלסים אותה. בישראל, קרקעות ובתי גידול נדירים שהולכים ונעלמים, כמו חולות מישור החוף, הכורכר והחמרה, מאכלסים מיני צמחים ובעלי חיים בסכנת הכחדה. פגיעה בהם ובבתי הגידול שלהם מהווה איום משמעותי על המגוון הביולוגי ועל חוסנן של המערכות האקולוגיות.

קרקע פורייה ובריאה היא כמובן גם תנאי הכרחי להצלחתם של גידולים חקלאיים. הירידה באיכות הקרקע, שמלווה פעמים רבות בשינוי בתכונותיה, הופכת יותר ויותר קרקעות באזורים רבים לבלתי מתאימות כלל לעיבוד חקלאי, או במקרה גרוע קצת פחות, מפחיתה את היבול, מה שעלול להביא לפגיעה בביטחון התזונתי ובבריאות.

ללכת על קרקע בטוחה

בישראל, הקרקע היא משאב יקר ערך ביותר, חסר תחליף. ולכן, את הקרקעות המזוהמות והפגועות חייבים לשקם, ועל השטחים הפתוחים והטבעיים שנותרו צריך לשמור. נדרשים תכנון מושכל של שימושי קרקע ופיתוח עתידי בר-קיימא, לצד העלאת המודעות לחשיבות ההגנה על כל פיסת אדמה. ניטור ומחקר ארוכי טווח חיוניים להרחבת הידע ולהבנה לעומק של הקרקע והגורמים המשפיעים עליה, ויכולים לסייע ביישום פעולות שימור ושיקום קרקעות ותפקודן התקין של מערכות אקולוגיות רבות.

המרכז לשיקום מערכות אקולוגיות ופתרונות מבוססי טבע הוא מיזם משותף למוזיאון הטבע ולקרן קיימת לישראל. המרכז פועל לפיתוח ידע מדעי ומקצועי בנושא שיקום מערכות אקולוגיות שנפגעו ולהנגשתו לחוקרים, לעוסקים בתחום (למשל מנהלי שטחים או מתכננים) ולמקבלי החלטות. ד"ר נועם בן-משה, מנהל המרכז, ערך ראיונות עם כ-30 מומחים ועוסקים בשיקום אקולוגי בישראל, שבהם התבקשו המרואיינים לספר על גורמי הצלחה וכישלון של פרויקטים שעסקו בשיקום מערכות אקולוגיות בישראל. מהראיונות עלה שפרויקטים רבים, גם כאלה שתוכננו בפרטי פרטים, נכשלו בשלב מסוים מפני ש"משהו בקרקע לא עבד"… בדיעבד התברר שבחלק גדול מהמקרים, הקרקע באתר השיקום לא נבדקה מספיק ותוכניות השיקום לא נתנו מענה לחסמים או למפגעים שמקורם היה בקרקע לפני שבוצעו פעולות שיקום הקשורות במערכת האקולוגית המבוססת עליה (כמו שיקום צמחי או נופי, למשל). לעיתים פרויקטים נכשלו כי התגלה בדיעבד שהקרקע באתרי השיקום הייתה מזוהמת, נפגעה פיזית כתוצאה מפעילויות שונות של האדם, לא הכילה מספיק חומר אורגני כדי לאפשר את שיקום הצמחייה או שהובאה ממקום אחר והיו לה מאפיינים שלא מתאימים לאתר.

מעיינים לעומק…

תחום הקרקע הוא רחב ומורכב כל כך, שכדי לבצע שיקום מוצלח של מערכות פגועות יש לחבר בין תחומי ידע וניסיון שונים ומגוונים. כדי לקדם את נושא חשיבות בריאות הקרקע כתנאי להצלחת פרויקטים של שיקום אקולוגי, קיים המרכז לשיקום מערכות אקולוגיות יום עיון שאליו הוזמנו חוקרים, מנהלי שטחים ברשויות שונות ומתכננים. ביום העיון השתתפו חוקרים מתחום האקולוגיה, ההידרולוגיה והגיאולוגיה, וגם נציגים מגופים מנהלי שטח כמו קק"ל, רשות הטבע והגנים ואפילו צה"ל. כמו כן, לקחו בו חלק עובדים בחברות פרטיות וכן נציגים ממשרדי ממשלה. לדברי ד"ר בן-משה, נדיר מאוד שאנשים מתחומים שונים כל כך יושבים יחד באותו חדר, שומעים את אותן הרצאות ודנים בנושא משותף סביב שולחנות עגולים. "יחד עם זאת", מוסיף ד"ר בן-משה, "נראה שההבנה שקרקע בריאה היא הבסיס למערכות אקולוגית חיות ומתפקדות נהיית מקובלת יותר". לסיכום, ובמבט קדימה, אין ספק שיום העיון נתן בסיס לשיתופי פעולה עתידיים וליצירת צוותי עבודה מגוונים בנושא.

מקורות וקריאה נוספת 

בן-משה נ, מרקל ד, סקוטלסקי א ואחרים. 2024. עקרונות יסוד בשיקום מערכות אקולוגיות. אקולוגיה וסביבה 15 (1).