מחיר המלחמה

מה הייתם עושים אם באמצע הניסוי שתכננתם הייתה פורצת מלחמה? יש מי שעבורם זו לא שאלה תיאורטית. חוקרים מבית הספר לזואולוגיה וממוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב, היו בעיצומו של ניסוי ארוך טווח על זוחלים, כאשר החלו מטחי הטילים והדי הפיצוצים הרעידו את המעבדה. לאור המצב, שינה המחקר כיוון והפך לתיעוד בזמן אמת של הישרדות תחת תנאי לחץ (עקה).

פורסם: 9.3.26

כשמלחמה פורצת, אנחנו מתרכזים באופן טבעי ואנושי קודם כל במחיר הכבד מנשוא בחיי אדם. אבל בעוד אנחנו רצים לממ"ד, מתחת לאדמה ובין הסלעים, יש עוד מי שמשלמים מחיר פיזיולוגי כבד על רעשי הפיצוצים והלחימה. לאחרונה פורסם מחקר של הדוקטורנט שחר דובינר שנערך בהנחייתם של פרופ' שי מאירי ופרופ' ערן לוין, שחושף את המחיר המטבולי שהשממיות בנגב נאלצות לשלם על מטחי הרקטות.

המעבדה שהפכה לשדה קרב

בספטמבר 2023, כחלק ממחקר רחב על פיזיולוגיה של זוחלי ישראל, מדדו החוקרים את המטבוליזם של שממיות מהמין ישימונית מצויה (Stenodactylus sthenodactylus). כשבועיים לאחר מכן, פרצה מלחמת "חרבות ברזל", ומה שהיה אמור להיות מחקר שגרתי על קצב חילוף חומרים, הפך להזדמנות נדירה (ועצובה) לבדוק בזמן אמת כיצד רעשי מלחמה משפיעים על חיות הבר שלנו.

איך אפשר למדוד עקה (לחץ) אצל זוחל? הרי אי אפשר פשוט לשאול אותו "איך אתה מרגיש?". המחקר המקורי כלל שימוש בתאים מטבוליים, המודדים במדויק את קצב חילוף החומרים של דייריהם. הזוחלים יושבים בנוחות בתאים אלו, וקליטת החמצן ופליטת הפחמן הדו-חמצני שלהם נמדדת באופן רציף מאוויר התא. כשהחלו האזעקות והדי הפיצוצים, היו התאים המטבוליים מאוכלסים בשממיות וכך יצא שהקצב המטבולי שלהם נמדד הן במנוחה והן בזמן האזעקות.

דופק בשמיים, אנרגיה ברצפה

כדי להבין מה עובר על השממיות, החוקרים השוו את קצב חילוף החומרים שלהן בזמן המטחים לעומת זמן שיגרה. התוצאות היו חד-משמעיות ומדאיגות:

• זינוק במטבוליזם: מיד לאחר הפיצוצים הייתה קפיצה משמעותית בקצב חילוף החומרים של השממיות. נרשמה עלייה חדה של פי 2.3 בצריכת האנרגיה של השממיות בממוצע בהשוואה למצבן הרגיל.
• סטרס מתמשך: ההשפעה לא הייתה רק בטווח הקצר. גם ארבע שעות לאחר רעשי הפיצוץ, הקצב המטבולי התמתן אך נותר גבוה, פי 1.6 מרמתו הרגילה.
• לא מתרגלים: גם לאחר חודש של לחימה, השממיות לא הראו סימני התרגלות (הביטואציה) והמשיכו להגיב בעוצמה לכל פיצוץ. התגובה שלהן נותרה עוצמתית לאורך כל תקופת המדידה, מהיום הרביעי למלחמה ועד היום ה-32.

המחיר של ה"אזעקה" הפנימית

למה זה בעצם משנה לנו אם השממית "שורפת" יותר אנרגיה כשהיא שומעת בום? עלייה כזו בקצב חילוף החומרים היא עדות לעקה קיצונית, ועבור זוחל קטן, תגובה מתמשכת כזו אינה רק עניין של "פחד". היא גובה מחיר אנרגטי כבד שמכלה את מאגרי הגוף ועלול לפגוע משמעותית בסיכויי ההישרדות שלו בטווח הארוך. בטבע יש ניהול משאבים קפדני. כל טיפת אנרגיה שהשממית מוציאה על סטרס ופחד, היא אנרגיה שלא תופנה לגדילה, לחיפוש מזון או לרבייה.

כאשר חילוף החומרים מזנק, השממית צריכה לבלות יותר זמן בחיפוש אחר אוכל כדי "לכסות את הגירעון". זמן החיפוש הזה חושף אותה יותר לטורפים, וכל זאת בזמן שהסיכונים מסביב ממילא גבוהים בגלל פעילות צבאית. ואם אלו התוצאות בתוך מבנה מוגן, בחדר פנימי נטול חלונות בלב תל אביב, אפשר רק לדמיין מה עובר על בעלי החיים בשטח, החשופים ישירות לרעשי הפיצוצים והרעידות. עבור מינים נפוצים כמו ישימונית מצויה, זה אולי לא סוף העולם, אבל עבור מינים שנמצאים בסכנת הכחדה וחיים באזורי אימונים או לחימה, זה עלול להיות הרסני.

המחקר הזה מזכיר לנו שהמלחמה משאירה צלקות לא רק בנפש ובגוף שלנו, אלא במערכת האקולוגית כולה. בזמן שאנחנו פועלים להגן על הבית, עלינו לזכור שגם השכנים הקטנים שלנו, אלו שזוחלים מתחת לאבנים, זקוקים להתחשבות.