תגלית בעתלית | זיתי בר ברכסי הכורכר

מחקר משותף של מכון דש"א (דמותה של ארץ) וחוקרים ממכון וולקני אישש השערה מעניינת ובעלת משמעות בקנה מידה עולמי: ברכסי הכורכר של עתלית מצויה אוכלוסייה גדולה של עצי זית מזן הבר של הזית האירופי. אוכלוסייה זו מהווה, ככל הנראה, את המקור הגנטי הקדום של הזית התרבותי, והיא אולי השריד האחרון של זיתי בר אותנטיים באזור המזרח התיכון. מעבר לחשיבותם המדעית ולערכם האגרונומי, זיתי הבר ובית הגידול שלהם – רכסי הכורכר – הם ערכי טבע מאוימים בעלי חשיבות אקולוגית ראשונה במעלה, שיש לפעול למען שימורם.

הזית הוא עץ מאריך ימים, צנוע מבחינת דרישות המים שלו ויכול להתחדש ולהתאושש לאחר פגיעה, למשל שריפה, רעיית יתר וכריתה. אולם מול פיתוח ובנייה מואצים, גם הוא עלול להיות חסר אונים. כזה הוא מצבם של עצי הזית ברכס הכורכר של עתלית, שמאוימים על ידי דחפורים שמכשירים את השטח לעוד ועוד שכונות מגורים ותשתיות ביישוב ההולך ומתפתח, בלב אזור בעל ערך נדל"ני גבוה.

המחקר למען שמירת הטבע והמורשת

לעזרתם של עצי הזית ושלל אוצרות רכסי הכורכר נחלצו צוות מכון דש"א וחוקרים ממכון וולקני – פרופ' עוז ברזני, פרופ' ארנון דג ואלעד בן דור, סטודנט לתואר שני – שחברו לביצוע סקר מרחבי יסודי ומחקר מדעי. המטרה: לספק תשתית מחקרית ובסיס מידע על מאפייני האוכלוסייה של זיתי הבר ברכס הכורכר של עתלית, כדי לסייע בתכנון, בניהול ובממשק של השטחים הפתוחים ברכס, בהגנה ובאישוש של ערך טבע ייחודי זה ובשיקום בית הגידול הטבעי של זית הבר באזור. זאת, כחלק ממערך עתידי שישלב תיירות וחינוך לצד שימור ערכי טבע, נוף ומורשת.

הסקר המרחבי של עצי הזית ברכסי הכורכר, שבוצע על ידי מכון דש"א, כלל מיפוי ואפיון של יותר מאלף עצי זית נבחרים, שאותרו ב-12 אזורים שונים בשטח המחקר בעתלית ובסביבתה. התוצאות הראשוניות של המחקר, המוצגות בדו"ח שהוגש לקרן לשמירה על שטחים פתוחים (רשות מקרקעי ישראל), מצביעות בצורה ברורה על הייחודיות של אוכלוסיית הזיתים ברכס הכורכר בעתלית ועל התאמתה להגדרה של זיתי בר.

גיבור מקומי

הזית האירופי, נציג מכובד שנמנה עם שבעת המינים ואחד מסמלי התרבות עתיקי היומין של אזורנו, היה נפוץ כצמח בר בישראל ובאגן הים התיכון כולו לפני עשרות אלפי שנים. לימים תורבת העץ, ככל הנראה בארץ ממש, ובתקופת המקרא התבסס כאן כאחד הגידולים החקלאיים החשובים, בהיות פריו מקור למאכל ולייצור שמן, על מגוון מוצריו ושימושיו הרבים בכל תחומי החיים.

ממצאים שונים מעידים על כך שתהליך התִרבות של הזית באזורנו החל כבר באלף הרביעי לפני הספירה, בתקופה הכלקוליתית (לפני כ-6,000 שנה), ואולי אף לפני כן. העדויות הקדומות בעולם להפקת שמן זית ולכיבוש זיתים למאכל נמצאו בחוף כרמל על ידי הארכאולוג אודי גלילי, תושב עתלית. במשך אלפי שנים נבררו מתוך זיתי הבר ונשתלו הזנים המוצלחים (מבחינת יבול, גודל פרי ותכולת שמן) והעמידים ביותר, תוצאה של הכלאות חוזרות בין זני התרבות לזני הבר. כיום הזית נפוץ בכל רחבי הארץ, במטעים, ביערות קק"ל וגם בטבע, בחורש הים-תיכוני בגליל, בכרמל, בהרי יהודה ועד להר הנגב. הסברה הרווחת היא שמקורן של אוכלוסיות הפרא שבמרחבים הטבעיים אינו מזיתי בר, שאינם נפוצים עוד, אלא מכרמי זית שננטשו או מזרעים שהופצו מכרמים סמוכים.

על רקע זה, למיפוי המדויק של אוכלוסיית זיתי הבר ברכסי הכורכר של עתלית ולבירור מידת ההשפעה של הכלאות עם זיתי תרבות על זיתי הבר, יש חשיבות רבה. נראה שכאן, במעין "בועה אקולוגית", שרדה והשתמרה במצב טוב אוכלוסייה טהורה של זיתי בר, שמהווה מאגר גנטי ייחודי של זן הבר, האב הקדמון של הזית התרבותי. לדברי החוקרים ממכון וולקני, אוכלוסייה זו היא בין האחרונות הקיימות באזורנו.

טוב שם טוב וגם שמן טוב

לאיתור ושימור אבות הבר של זני התרבות של גידולים חקלאיים יש חשיבות עצומה כמאגר לתכונות אדפטיביות, שיכולות לשפר עמידות ליובש, מליחות, מזיקים ומחלות. במהלך מליוני שנות אבולוציה פיתחו זיתי הבר מגוון עצום של תכונות גנטיות, שעזרו להם לשרוד בתנאי סביבה קשים ומשתנים. תכונות אלה יכולות להיות חשובות מאוד בעידן הנוכחי, של תמורות סביבתיות ושינוי האקלים. ואכן, לנוכח התהליכים העולמיים של שינוי האקלים, ובשל ערכו של הזית כענף מורשת, תרבות וכלכלה בקנה מידה בינלאומי, יש כיום יוזמות לאפיון ושימור אוכלוסיות טבעיות של זיתי בר במדינות שונות סביב אגן הים התיכון.

אוכלוסיית זיתי הבר בעתלית נמצאת במיקום ייחודי, בקצה המערבי של גבול התפוצה בישראל, אזור ששוררים בו תנאים מיוחדים; משטר הרוחות על רכס הכורכר בסמוך לים מונע האבקת רוח מכרמי זית הנמצאים ממזרח, מצפון ומדרום לעתלית, וזהו יתרון חשוב מבחינת שמירה על הניקיון הגנטי. בעקבות ממצאי המחקר ממליצים החוקרים להכריז על מיקומים מסוימים ברכסי עתלית כשמורה גנטית של זיתי בר, ובאזורים אחרים לדאוג שזיתי הבר יהיו תחת פיקוח ושמירה. חלק מעצי הזית הם ככל הנראה פליטי תרבות, שמקורם מזרעי מכלוא של זן הבר וזני תרבות, כלומר הם אינם זיתי בר "טהורים". לכן, בתכנון הגינון הציבורי בעתלית, בשטח המועצה ובסמוך לה, חשוב מאוד להימנע משתילה של עצי זית שמקורם אינו מזיתי הבר, ומומלץ להעתיק מזרחה עצי תרבות שניטעו על רכס הכורכר וממערב לו, שנמצא שיש להם השפעה גנטית "מזהמת" על זיתי הבר.

לשמור מכל משמר

מלבד זיתי הבר, שמהווים רכיב בולט במכלול הנופי של הבתות והשיחיות של רכס הכורכר של עתלית, הרכס עשיר בערכי טבע, נוף ומורשת רבים. בנוסף, יש לו גם חשיבות רבה כמסדרון אקולוגי כורכרי, בית גידול ייחודי של אזור החוף בישראל, שהולך ונעלם מנופי ארצנו. מינים רבים של בעלי חיים וצמחים שייחודיים לבית הגידול הזה נמצאים בסכנת הכחדה. צפיפות גבוהה של תשתיות, קיטוע על ידי נחלים שהפכו לתעלות ניקוז, עורקי תחבורה ושימושי קרקע נוספים, מינים פולשים וזיהום – כל אלה ועוד משפיעים לרעה על רכיבי המערכת האקולוגית הכורכרית בכללותה ופוגעים בתפקודה.

להרחבה על ערכי הטבע, הנוף ומורשת האדם ברכס הכורכר, ראו קישור לסקר 'פארק חוף הכרמל' באתר מכון דש"א

בשל לחצי הפיתוח ההולכים וגוברים בתחום המוניציפלי של עתלית עקב מימוש תוכנית המתאר החדשה של היישוב, יש חשיבות רבה לתיעוד ומיפוי אוכלוסיית זיתי הבר לאורך רכס הכורכר. נתונים אלה כבר משמשים בפועל כרקע לתכנון מושכל ומבוסס מידע, שכולל שמירה על ערכי הטבע הייחודיים של בית גידול זה, כך לדברי ד"ר אמיר פרלברג, מנהל יחידת סקרי טבע ונוף במכון דש"א, ודבורה לב-רמתי, בוטנאית ורכזת סקרי טבע ונוף במכון, ומובילת סקר זיתי הבר בעתלית.

דבורה היא גם תושבת עתלית, ומזה כמה שנים עדה לתנופת הפיתוח של המקום, שכללה, למרבה הצער, גם עקירת עשרות עצי זית במסגרת הכשרת שטחים לבנייה. "קשה להתנגד להתחדשות העירונית, אבל אני בטוחה שאפשר לעשות את זה טוב יותר. אפשר לשלב את עצי הזית ואת המשארים הטבעיים של רכס הכורכר בשטחי הציבור בתוכניות החדשות", אומרת דבורה, ומוסיפה מסר חשוב: "כדי שזה יקרה, הידע חייב להיות נגיש. אדריכלי הנוף שתכננו בעבר את שכונות הרכס, וגם את תכניות ההתחדשות העירונית שאמורות לצאת לפועל בקרוב, כלל לא הכירו את ייחודם של עצי הזית, ולכן גם לא יכלו לשמור עליהם. אני מקווה שנצליח למצוא את האיזון בין הצורך לפתח לניסיון לשמור על מה שיש, ושעתלית תישאר מקום שאפשר לגור בו ולפגוש טבע ערכי ויפהפה ליד הבית".

להרחבה על ערכי הטבע, הנוף והמורשת בעתלית ראו קישור לממצאי סקר טבע שנערך ביישוב- סקר טבע עירוני עתלית  | הסקר בוצע על ידי יחידת סקרי טבע עירוני של החברה להגנת הטבע עבור המועצה האזורית חוף הכרמל והיישוב עתלית, בסיוע וליווי המשרד להגנת הסביבה.

מדברים ועושים

לאחרונה, הופקדה בותמ"ל (הוועדה הארצית לתכנון ובנייה של מתחמים מועדפים לדיור ולפיתוח מוטה תחבורה ציבורית) התוכנית להתחדשות עירונית של גבעת קנדי בעתלית. התוכנית, שעתידה להוסיף מעל 800 יחידות דיור לעתלית, אמורה גם לשפר את תנאי הדיור של התושבים הגרים בבניינים ישנים. התקדמות משמעותית ומרגשת נעשתה בעקבות מאמץ משותף של החוקרים ממכון דש"א וממכון וולקני, יחד עם נדב שדה (מחברת שדות – תכנון וייעוץ סביבתי), המתכנן הסביבתי של התוכנית ועובד מכון דש"א בעבר, שהכיר את המחקר, הבין את חשיבותו ויצר את הקשר בין הותמ"ל לבין החוקרים, שהגישו את ממצאי המחקר בצירוף פניות בכתב ובעל פה לגורמי התכנון והמנהל הרלוונטיים באזור. בעקבות פעולתם החשובה הוחלט לאחרונה (17.4.24), בסיכום דיון של הותמ"ל להפקדת תוכנית ההתחדשות העירונית שהוצגה בפני הוועדה, שזיתי הבר שנמצאים בלב עתלית, סמוך לקופת החולים, לא ייכרתו, ושמיקומם יוגדר "מתחם נופי לשימור, שיהווה אתר טבע עירוני בתחומה לשימור רכס הכורכר וערכי הטבע הייחודיים לאזור".

פרויקט זיתי הבר ברכסי הכורכר של עתלית מדגיש את החשיבות והייחוד של האזור ומדגים הצלחה מבורכת של שיתוף פעולה בין בעלי עניין שונים למען מטרה משותפת. הפרויקט סיפק בסיס מדעי ומקצועי לתוכנית שימורה של אוכלוסיית הזיתים הייחודית בקנה מידה מקומי ועולמי, וממצאיו הוטמעו בתכנון ההתחדשות העירונית.

אנו קוראים למועצה האזורית חוף הכרמל ולגופי התכנון להמשיך ולשמור על זיתי הבר בעתלית, ולהטמיע את ממצאי המחקר גם בתכניות הבאות.

מקורות וקריאה נוספת

• קישור לסקר באתר מכון דש"א-  אוכלוסיית זיתי בר ברכס הכורכר באזור עתלית | דבורה לב-רמתי, ענבל ביברמן, ד"ר רונה וינטר-ליבנה, ד"ר אמיר פרלברג, אלעד בן דור, פרופ' ארנון דג, פרופ' עוז ברזני