חוקר עם זאבים

עדרי הבקר ברמת הגולן גדלים ברעייה בשטחים פתוחים, אך מה קורה כאשר עגלים ניצודים על ידי טורפים, זאבים למשל? איך מביאים לדו-קיום בין זאבים לבני אדם? שלמה פרייסבלום, חוקר במוזיאון הטבע, מנסה לתרום ליישוב הקונפליקט באמצעות מחקר אקולוגי. על הדרך הוא גם פיתח בסיס נתונים רחב על מגוון בעלי החיים בגולן, שיכול לשמש למחקרים נוספים.

שלמה פרייסבלום היה מהנדס מכונות ועבד באינטל, כשיום אחד נתקל בכתבה ששינתה את מסלול הקריירה שלו. הכתבה עסקה בקונפליקט בין הזאבים למגדלי העדרים ברמת הגולן. שלמה, שמאז ומעולם היה חובב טבע והכיר היטב את סיפור השבת הזאבים לפארק ילוסטון בארה"ב, לא יכול היה להישאר אדיש לנושא. הוא ידע כי הזאבים הם טורף-העל האחרון שנותר בישראל, והם גם מהווים מין מפתח; כלומר, נוכחותם ופעולותיהם משפיעים על כל החברה האקולוגית באזור. כך שמצד אחד חשוב לשמור על אוכלוסיית הזאבים, אך מנגד נוכחותם פוגעת במגדלי הבקר, מכיוון שהם טורפים את העגלים. שלמה יצר קשר עם כמה מהאנשים שצוטטו בכתבה, ביניהם ד"ר דרור בן-עמי מעמותת "שמירת טבע בחמלה", וביקש לקחת חלק בפרויקט לקידום דו-קיום בין זאבים לבני אדם ברמת הגולן. דרך החיבור הזה הגיע שלמה אל מעבדתה של פרופ' תמר דיין, יו"ר מוזיאון הטבע, והחל בלימודי התואר השני בזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב. כיום הוא במסלול ישיר לדוקטורט.

איך חוקרים זאבים?

מחקרו של שלמה עוסק בהשפעת האדם על אוכלוסיית הזאבים בגולן ובהשפעתם של הזאבים על מינים נוספים במערכת האקולוגית. המחקר של שלמה הוא מחקר אקולוגי, הבוחן את מארג המזון כולו ואת מקומם של הזאבים בתוכו. על מנת לעקוב אחר פעילות הזאבים הציב שלמה 60 מצלמות עם חיישני תנועה ברחבי רמת הגולן. חיישני התנועה מופעלים כתוצאה מתנועתם של בעלי חיים שונים, לא רק זאבים, וכך צולם מגוון רחב של בעלי חיים. נוכחות הזאבים שתועדה בתמונות שהתקבלו שימשה מדד לעוצמת פעילותם ונבדקה אל מול אינטראקציות של בני אדם ושימושי הקרקע. המצלמות פוזרו כך שיכסו סוגים שונים של שימושי קרקע: מטעים, שדות מוקשים, שמורות טבע, שטחי אש, אזורים מיושבים ועוד.

מה הייתם מוכנים לעשות בשביל המחקר שלכם?

מחקר מסוג זה הוא מורכב במיוחד ודורש את נוכחות החוקר בשטח. לכן, שלמה עבר להתגורר ברמת הגולן למשך תקופת המחקר, על מנת שיוכל לתפעל את 60 המצלמות שהציב. חלק מהאזורים הצריכו אישורי כניסה מיוחדים מרשות הטבע והגנים ומהצבא. לשטחי האש, למשל, אפשר היה להיכנס רק בסופי השבוע, ושלמה, ששומר שבת, מצא את עצמו יוצא מהבית בארבע לפנות בוקר ביום שישי כדי לבדוק את המצלמות ולהספיק לחזור הביתה לפני כניסת שבת. באזורים אחרים היה צריך לתאם את ההצבה מול הבוקרים והחקלאים, ולא פעם המצלמות נתלשו ואף נעלמו. הצבת המצלמות עצמה הייתה מורכבת: היה צורך להציבן במקום שיהיה מוסתר דיו כדי שבעלי החיים יתקרבו, אבל לא מוסתר מדי, כדי שהמצלמה תוכל לקלוט את התנועה ולצלם. רוב המצלמות הוצבו לאורך שבילים, מכיוון שרוב תנועת בעלי החיים נעשית בהם, אך לא בשבילים מרכזיים, שבהם יש תנועה ערה של מטיילים וכלי רכב. היו גם פעמים שבעלי החיים היו אלו שתלשו את המצלמות, תוך כדי שהן מתעדות את הצבוע או חזיר הבר החשודים בעבירה.

איך מחקר אחד יכול להוביל למחקרים נוספים?

במשך שלושה וחצי חודשים צילמו המצלמות למעלה ממיליון תמונות! איך מתמודדים עם כמות נתונים גדולה כל כך? בשלב הראשון נעזר שלמה בתוכנת בינה מלאכותית (AI) של מיקרוסופט על לסנן את כל התמונות שבהן לא נראה בעל חיים. השלב הבא כלל מיון ידני של כל התמונות על פי מין בעל החיים שנצפה בהן. זה היה תהליך ארוך מאוד, שדרש שלושה עוזרי מחקר מסורים, ובסופו נמצא כי צולמו יותר מ-20 מינים שונים: זאבים, כמובן, אבל גם צבאים, נמיות, שפני סלע, חזירי בר, צבועים, דורבנים, ארנבות, גיריות ועוד. כתוצאה מכך התקבל למעשה בסיס נתונים רחב מאוד על מגוון של מינים ברמת הגולן, שיוכל לשמש למחקרים נוספים בעתיד. באמצעות ניתוח מרחבי וסטטיסטי של התמונות שצילם בשטח, שלמה בוחן כיום את השפעות האדם על פעילותם של הזאבים ברמת הגולן ואת הדרך שבה תורמים הזאבים לעיצוב המערכת האקולוגית כולה. ממצאים ראשונים מהמחקר עתידים להתפרסם בקרוב.