אגדה חיה | זִקִּית יַם-תִּיכוֹנִית

הזיקית הים-תיכונית היא לטאה ממשפחת הזיקיתיים. אחד המאפיינים המוכרים ביותר של הזיקית הוא היכולת לשנות את צבעה בהתאם לגורמים חיצוניים – אור, טמפרטורה, נוכחות של זיקיות אחרות או נוכחות טורף, ובהתאם למצבים פנימיים – מוכנות להזדווגות, פחד, איום וכו'.

אורכה של הזיקית כ-35 ס"מ, מחצית מזה הוא אורך הזנב. הזיקית מותאמת לחיים על עצים ושיחים, שם היא אורבת לטרף. לזיקית ריאות גדולות, התופסות כמעט את כל חלל הגוף, ובשעת איום היא ממלאת ריאותיה, מנפחת את גופה ומשמיעה נשיפה קולנית, המרתיעה את הטורפים. גופה של הזיקית פחוס לצדדים, ומשנה את צורתו בהתאם לכמות האוויר הנשאפת לריאות: לעיתים הוא גבוה ושטוח כעלה, לעיתים נפוח ועגלגל. לזיקית יש רגליים חזקות עם טפרים חדים. בכל רגל חמש אצבעות, שלוש בצד אחד ושתיים בצד הנגדי, המקנות לה אחיזה טובה בענפים. זנבה של הזיקית ארוך וגמיש, ובעזרתו היא לופתת ענפים ונעה ביניהם בקלות. תנועתה של הזיקית איטית וכמעט בלתי מורגשת, ובכל צעד היא נעה קדימה ואחורה כמו ענף ברוח.

הזיקית היא טורפת, הניזונה מפרוקי רגליים כמו חגבים, זבובים, חרגולים, גמלי שלמה ופרפרים, שאותם היא לוכדת בלשונה הארוכה והדביקה. בישראל ניזונה הזיקית גם מפירות, וגם אותם היא קוטפת בלשונה. עיניה הייחודיות של הזיקית מאפשרות הן ראייה לצדדים והן ראייה תלת-ממדית. הזיקית מסוגלת להניע כל עין בנפרד ולהסתכל לכיוונים מנוגדים בו-זמנית. ברגע שהיא מאתרת באחת מעיניה טרף מתאים, היא מפנה כלפיו את ראשה, מכוונת אליו את שתי עיניה ואז יכולה לראות את מקומו במדויק. אז היא  שולפת במהירות את לשונה הארוכה והדביקה, לוכדת ובולעת אותו.

בעונת הרבייה, החלה בקיץ, מתקיימות פגישות קצרות בין זכרים לנקבות. החיזור קצר וההזדווגות נמשכת דקות ספורות. לאחר ההזדווגות מטילה הנקבה 30-11 ביצים בגומות שהיא חופרת בקרקע לחה. הביצים מוארכות, קליפתן גמישה והן סופגות מים מהקרקע. הצעירים בוקעים מהביצים גדלים ללא טיפול הורי.

שם עברי ומדעי: זִקִּית יַם-תִּיכוֹנִית (Chamaeleo chamaeleon)