הולך ומסתבך | הצטופפות החורש בישראל

בעשורים האחרונים ניכרת בישראל מגמה של הצטופפות החורש הים-תיכוני. לכאורה, כשהצמחייה צפופה והגבעות וההרים מכוסים ירוק חי ושופע, נדמה שהטבע במצב מצוין. אבל דווקא ההצטופפות הזאת מצמצמת את המגוון הביולוגי ומעלה את הסיכון להתפשטות שרפות יער.

בעבר הלא רחוק, רעיית עיזים, כריתת עצים, בירוא ושרפות יזומות היו גורמי ההפרעה המרכזיים לצמחייה הים-תיכונית ופגעו בחורשים והטבעיים וביערות הנטועים. מאז קום המדינה, שינוי הדרגתי באורח החיים באופן ניהול היערות והשטחים הפתוחים הוביל לצמצום משמעותי בגורמי הפרעה אלו. מצד אחד, השינוי אפשר שיקום והתחדשות של החורש ושל צמחיית תת-היער. מצד שני, הצמחייה הלכה והצטופפה עוד ועוד, עד שהיא מהווה אתגר לניהול נכון ומיטבי של השטח, כזה שמעודד מגוון ביולוגי ומפחית סכנת שרפות.

חשים את החורש מרחוק  

במסגרת תוכנית הניטור הארצית שמוביל המארג – התכנית הלאומית להערכת מצב הטבע, מתקיים מעקב ארוך טווח אחר מצב הצומח המעוצה בישראל והשינויים שחלים בו, בעיקר באמצעות כלי חישה מרחוק (צילומי לוויין). השימוש בחישה מרחוק מאפשר כיסוי שטח נרחב ובחינת השינויים לאורך שנים, כולל ניתוח נתונים מהעבר. החוקרים משתמשים במדד הצומח NDVI* (Normalized Difference Vegetation (Index, שמבטא את כיסוי העלווה הירוקה בשטח נתון.

*המדד מחושב מתוך נתוני סדרת לווייני LANDSAT, שמספקים נתונים סדירים משנת 1984.

דו"ח מצב הטבע 2023 – כרך המגוון הביולוגי של המארג מציג נתונים מעניינים, לפיהם ביחידת הניטור של החורש הים-תיכוני בישראל חלה בארבעת העשורים האחרונים (2022-1984) עלייה מובהקת ומשמעותית של 38% בממוצע במדד הצומח NDVI, שמייצג צפיפות וחיוניות של הצומח. הצטופפות הצומח באזורים אלה היא, כפי הנראה, תוצאה של צמצום פעולות הרעייה, הכריתה, הבירוא והשרפה המכוונת, שפסקו כמעט לחלוטין במהלך השנים.

נהיה פה צפוף (מדי)  

חורשים ויערות, טבעיים ונטועים, מעשירים את הנוף, מהווים בית גידול למגוון יצורים חיים ומספקים שירותי מערכת אקולוגית רבים: הצמחים קולטים פחמן דו-חמצני ומשחררים חמצן, תורמים להפחתת זיהום האוויר והקרקע, יוצרים צל ומסייעים במיתון האקלים, בספיגת מי גשמים ובמניעת שיטפונות, הצפות וסחיפת קרקע. נוסף לכך, היערות מעניקים שירותי תרבות, פנאי ונופש, שהדרישה להם בישראל הולכת ועולה עם הגידול באוכלוסייה והתמעטות השטחים הפתוחים והטבעיים. אז, איפה הבעיה?

על פי דו"ח מצב הטבע 2022 – כרך מגמות ואיומים של המארג, הצטופפות החורש מהווה את אחד האיומים על המגוון הביולוגי במערכות האקולוגיות של היערות והחורשים הים-תיכוניים בישראל. הסיבה לכך היא שיערות וחורשים צפופים, סגורים ומוצלים, מתאימים פחות להתפתחות של מיני צמחים אחרים שזקוקים לאור השמש. הסבך הצפוף מדכא צמחים עשבוניים חובבי אור וכן שיחים ובני שיח נמוכים, ויחד איתם נעלמים גם חרקים, זוחלים, ציפורים ויונקים שזקוקים לשטח פתוח או מגוון. לאורך הזמן, צמצום מגוון בתי הגידול ביערות ובחורשים מוביל לירידה במגוון הביולוגי, דבר שיש לו השלכות שליליות על היציבות והתפקוד של המערכת האקולוגית.

למה להסתבך? כי לסבך יש גם יתרונות 

יחד עם זאת, יש מינים של בעלי חיים וצמחים שהם חובבי סבך, שדווקא נהנים מצפיפות הצמחייה, למשל חזירי בר, תנים, וגם ציפורי שיר קטנות ועופות אחרים. סבך הצמחייה, המטפסים והעלים הצפופים מקשה על התנועה וההתמצאות של הטורפים, ובכך מספק מקומות מסתור וקינון מוגנים להם ולצאצאיהם. צל וטמפרטורות נוחות בקיץ, והגנה מפני רוח וגשם בחורף, מהווים יתרונות נוספים. בסמיכות ליישובים ותשתיות, סבך החורש גם יוצר מיסוך מסוים להפרעות אדם, כגון זיהום אוויר, אור ורעש, ויכול לשמש מקום מפלט מוגן.

כך, לדוגמה, על פי נתוני דו"ח מצב הטבע 2023 – כרך המגוון הביולוגי עלה שפע הפרטים של חוגלת הסלעים בחורש הים-תיכוני ב-461% במהלך תשע שנות ניטור (2012–2021). בין הסיבות האפשריות לעלייה דרמטית זו אפשר לציין את הפסקת הציד, הירידה באוכלוסיות הטורפים ודחיקת החוגלות לחורש כבית גידול מיטבי, בהשוואה לאזורים מופרים שמסביב.

עלייה מובהקת לאורך תקופת ניטור זו נצפתה גם בשפע הפרטים של הצבי הישראלי ביחידת הניטור של החורש הים-תיכוני. ייתכן שגם עלייה זו היא תוצאה של דחיקת הצבאים מהשטחים הפתוחים, המצטמצמים והמופָרים, אל תוך החורש המוגן יחסית. עם זאת, בית הגידול של החורש הסבוך, וגם זה של חורש שאינו סבוך, אינם בתי הגידול המועדפים על החוגלה והצבי, ואם תימשך מגמת ההצטופפות של החורש, הדבר יהווה איום על בעלי חיים אלו.

החורש, היער והשרפה הבאה 

היבט נוסף, חשוב ומדאיג, של הצטופפות הצומח בחבל הים-תיכוני, הוא סכנת שרפות. העלייה בצפיפות הצומח מגדילה באופן משמעותי את כמות החומר הזמין לבעירה, ובעקבות זאת גוברת הסכנה לשרפות, גם מבחינת העוצמה וגם מבחינת קצב ההתפשטות. בהיעדר כריתה, רעייה או כלי ממשק חלופיים להסרת הצומח היבש, חומרי דלק, כגון עשב יבש, שברי ענפים וגזעים, מצטברים בשטח ומהווים את חומר הבעירה של השרפה הבאה.

במשך השנים חלה עלייה בתדירות השרפות, בעוצמתן ובשטחן, גם כתוצאה מעלייה בפעילות האדם בתוך החורשים והיערות ובשוליהם. בישראל אין שרפות טבעיות, והגורמים לשרפה הם רשלנות אנושית או זדון. שינוי האקלים החמור באזורנו (התחממות, גלי חום, תקופות יובש ובצורת ארוכות, ירידה בלחות, ועוד) מוסיף "שמן למדורה", ומעלה באופן משמעותי את הסיכון לשרפות הרסניות. מגמות שינוי האקלים החזויות לישראל צפויות להגדיל עוד יותר את תדירות השרפות ואת עוצמתן.

חשוב לציין, שלשרפות יש חלק נכבד בעיצובן ובתפקודן של מערכות הצומח הטבעיות בארץ, שבמשך אלפי שנים היו חשופות לשרפות חוזרות ונשנות בשל פעילות האדם. הכל שאלה של מינון… לשרפות מתונות, בשטחים קטנים, בתדירות ובעוצמה לא גבוהות, יש יתרונות לא מעטים: הן מעודדות נביטה והתחדשות של צומח, פותחות שטחי סבך, מדללות חומר דלק פוטנציאלי, מגבירות שחרור של חומרי הזנה ומינרלים לקרקע, מנקות את השטח ממזיקים ומחלות, ובטווח הארוך אף יכולות להגדיל את המגוון הנופי והביולוגי.

ניהול נכון מונע אסון 

על פי המלצת מומחי המארג, ניטור ארוך טווח, זיהוי מגמת השינויים בצומח המעוצה והבנת הגורמים לשינויים אלה, יכולים לסייע בתהליכי קבלת ההחלטות באשר לפעולות הממשק שיש לנקוט כדי להגיע למצב הרצוי עבור החורשים והיערות הנטועים, ולצורך היערכות מוקדמת לשינויים הצפויים. חשוב לאזן בין שמירה על אזורי צמחייה סבוכים ובין דילול צמחייה ופתיחת שטחים, לשם יצירת פסיפס של בתי גידול ושמירה על מגוון ביולוגי גבוה והפחתת סכנת שרפות. מצד אחד, תקופות ממושכות ללא רעייה, כריתה ושרפות מובילות להצטופפות של החורש והיערות הנטועים ולאובדן ההטרוגניות של השטח, וכתוצאה מכך לירידה במגוון הביולוגי. מנגד, לחצי רעייה וכריתה אינטנסיביים ושרפות בתדירות גבוהה צפויים להוביל לדילול, חשיפה ופגיעה של מערכות אקולוגיות אלו ולצמצום המגוון הביולוגי שבהן.

כדי "לצאת מהסבך" ולהתמודד עם האתגרים, מומלץ ליישם ממשקי ניהול שכוללים דילול מבוקר של הצומח, חידוש רעייה מסורתית של צאן ובקר וביצוע שרפות מבוקרות (בתנאים ובאזורים מסוימים בלבד, שבהם לא נשקפת סכנה). ביערות נטועים, רצוי להחליף נטיעת עצי האורן הדליקים במיני עצים מקומיים, שעמידים יותר לשרפות כגון חרוב, אלה ואלון. צעדים אלה יכולים לסייע בשמירה על המגוון הביולוגי, הפחתת הסיכון לשרפות יער ושימור המערכות האקולוגיות של החורש הים-תיכוני והיערות בישראל.

 

מקורות וקריאה נוספת: 

• אסם, י. ועמיתיו. 2014. תורת ניהול היער בישראל מדיניות והנחיות לתכנון ולממשק יער. ירושלים: קק"ל
• בן-משה נ, רנן א (עורכים). 2022. דו"ח מצב הטבע 2022 –  כרך מגמות ואיומים. המארג – התכנית הלאומית להערכת מצב הטבע. מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, אוניברסיטת תל אביב
• גרוסברד ש, רנן א (עורכים). 2024. דו"ח מצב הטבע 2023 – כרך המגוון הביולוגי.  המארג – התכנית הלאומית להערכת מצב הטבע. מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, אוניברסיטת תל אביב
• שער ב – פרק החורש הים תיכוני, בתוך: דו"ח מצב הטבע 2023- כרך המגוון הביולוגי. המארג – התכנית הלאומית להערכת מצב הטבע. מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, אוניברסיטת תל אביב
• מפת סיפור חורש ים תיכוני | אתר המארג
• מודלים כלכליים ותכנוניים לתמרוץ ולניהול מרעה עזים לשם הפחתת חומר בעירה ויצירה של קווי חיץ | אתר מכון דש"א
• לייער את היער מחדש | טבע הסביבה ד"ר מיכאל מירו משוחח עם פרופ' מרסלו שטרנברג מבית הספר למדעי הצמח ואבטחת מזון בפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל אביב על הצורך לפעול מיד לשינוי הרכב העצים ביערות ישראל. תל אביב 360, הפודקאסט של אוניברסיטת תל אביב.