אלמוג לבן. אלמוג מת.

אם תצאו לצלול בשונית המחסום הגדולה באוסטרליה, סביר שתיתקלו במחזה מעציב במיוחד – הלבנת אלמוגים מסיבית. מדוע זה קורה? למה זה צריך להדאיג אותנו? איך זה קשור למצב השונית באילת? ומה יש למדע להציע?

סייעו בהכנת הכתבה:
ד"ר תום שלזינגר, מהמכון הטכנולוגי של פלורידה, ארה"ב, הנמצא בהליך מינויים כאיש סגל אקדמי בכיר בבית הספר לזואולוגיה ובמוזיאון הטבע
ד"ר עמרי ברונשטיין, מבית הספר לזואולוגיה ומוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט ואוצר אוסף קווצי העור במוזיאון

אלמוגי אבן הם בעלי חיים בעלי שלד גירני נוקשה, היוצרים מבנים צבעוניים ומרהיבים, המכונים שוניות אלמוגים. מקורות המזון והאנרגיה העיקריים של אלמוגים אלו הן אצות שיתופיות (סימביונטיות), החיות בתוך רקמות האלמוג. כאשר האלמוגים נמצאים במצבי לחץ (עקה), נשברת השותפות עתיקת-היומין ביניהם. האצות השיתופיות, שעיקר צבעם של האלמוגים מגיע מהן, נפלטות מתוך רקמות האלמוג, ואז אפשר לראות את השלד הגירני הלבן דרך רקמת האלמוג הדקה והשקופה. זו הסיבה שהתופעה נקראת "הלבנת אלמוגים". אם הלבנת האלמוגים חמורה, או שהיא נמשכת זמן רב, התוצאה עלולה להיות מוות המוני של אלמוגים רבים. הלבנת אלמוגים יכולה להיגרם באופן טבעי מגורמי עקה שונים או משלל הפרעות שמקורן בפעולות האדם, אך אירועי ההלבנה והתמותה המסיביים, אשר מתגברים בעשורים האחרונים, נגרמים בעיקר בשל התחממות האקלים.

איך האקלים משפיע על האלמוגים?

לכל יצור חי יש טווח טמפרטורות אופטימלי המתאים לו, וחריגה מטווח זה עלולה להוביל לעקה. למעשה, האלמוגים נמצאים כבר היום קרוב מאוד לקצה העליון של טווח הטמפרטורות האופטימלי עבורם, כך שמספיקה רק התחממות קלה, של מעלה אחת או שתיים, כדי לגרום למאות קילומטרים של שוניות אלמוגים להלבין ואף למות. משבר האקלים הנוכחי כבר הביא להתחממות ממוצעת של כ-0.7 מעלות צלזיוס של מי האוקיינוסים מאז 1960. זה אולי לא נשמע דרמטי, אבל עבור האלמוגים זהו שינוי משמעותי.

אירוע ההלבנה שאנו עדים לו באוסטרליה, הוא כבר האירוע הרביעי מסוגו בשש השנים האחרונות! מדובר בתקופות של שבועות עד חודשים, שבהם מאות קילומטרים של שונית והמוני אלמוגים ממינים שונים מלבינים, וחלקם אולי אף ימותו בהמשך. התוצאה עלולה להיות הרסנית. מוות של מספר גדול כל כך של אלמוגים עלול לטלטל את המערכת האקולוגית כולה ולהביא לקריסתה, יחד עם היעלמותם של בעלי החיים הרבים התלויים בה. בניגוד למוות טבעי, שכאשר הוא מתרחש בקצב מאוזן מתפנה מקום לפרטים חדשים כחלק מתהליך מתמשך, במקרים של הלבנה מדובר על תמותה מהירה ורחבת היקף, הכוללת, בין היתר, אלמוגים רבים בני עשרות עד מאות שנים, אשר אינם בני החלפה במהירות.

שוניות האלמוגים הן לא רק אטרקציות תיירותיות ייחודיות ביופיין. יש להן גם תפקיד חשוב בהגנה על קו החוף מפני בליה על ידי גלים וסופות (ומכאן שמה של השונית המזרחית באוסטרליה: "שונית המחסום הגדולה"). כאשר שונית האלמוגים נפגעת באופן חמור, קצב הגידול של האלמוגים החדשים אינו מהיר דיו כדי להגן על קו החוף מפני עליית מפלס פני הים וסערות טרופיות, שני תהליכים שמואצים ומחריפים בשל התחממות הים והפשרת קרחונים.

האם הפתרון נמצא אצלנו במפרץ אילת?

ההיסטוריה הגיאולוגית והאקלימית הייחודית של הים האדום הובילה לכך שהאלמוגים בצפון הים האדום עמידים לטמפרטורות גבוהות בהשוואה לאלמוגים במקומות אחרים בעולם. ד"ר תום שלזינגר, שעושה בימים אלו את הפוסט-דוקטורט שלו בפלורידה, מנתח את המגמות העולמיות של הלבנת אלמוגים בעשורים האחרונים. בדומה לתוצאות מחקרים קודמים, ממחקרו של שלזינגר עולה כי בצפון הים האדום, ובעיקר במפרץ אילת ובעקבה, כמעט שלא נראו עד היום אירועי הלבנה משמעותיים. אך אין זה אומר שאין סכנות העומדות בפני השונית. קצב התחממות מי מפרץ אילת מהיר מממוצע התחממות כלל האוקיינוסים (מי המפרץ מתחממים בקצב של כ-0.3 מעלות צלזיוס בעשור!), וזאת בנוסף לסכנות אחרות, כגון מקורות זיהום שונים.

כיצד מדע יכול לסייע בשמירה על האלמוגים?

מחקרים שונים בעולם מנסים להיעזר בעמידות של אלמוגים כמו של אלו שחיים במפרץ אילת. שיטה אחת, המכונה "אבולוציה בסיוע" (Assisted Evolution), מנסה לייצר סלקציה מוכוונת באופן מלאכותי על ידי איתור מושבות אלמוגים העמידות לטמפרטורות גבוהות ויצירת צאצאים עמידים יותר. בשיטה אחרת, "פרוביוטיקה לאלמוגים", מנסים להדביק אלמוגים באצות שיתופיות ובחיידקים מסוימים, אשר משפרים את עמידות האלמוג לטמפרטורות גבוהות. למרות שמחקרים אלה מקדמים את הבנתנו על הביולוגיה של האלמוגים ועל דרכים אפשריות לשימורם, קיימת מחלוקת לגביהן בקרב הקהילה המדעית בשל הסוגיות האתיות-סביבתיות, הנוגעות להתערבות בני האדם בתהליכים טבעיים ואבולוציוניים.

כיוון שזוכה לתנופה מחקרית בעשור האחרון הוא חקר שוניות אלמוגים עמוקות. ממחקרים אלה עלה הרעיון, ששוניות העומק יכולות לשמש מקום מפלט לאלמוגים משינויי אקלים ומאירועי הלבנה, היות שבעומק הטמפרטורות נמוכות יותר. אך כמו שלאלמוגים, ולבעלי חיים בכלל, נדרש טווח טמפרטורה מדויק, כך ישנן העדפות שונות גם לתנאי תאורה ולתנאי סביבה אחרים. המשמעות היא שמינים שונים החיים בעומק אינם בהכרח אותם מינים שחיים בסביבה הרדודה, אשר ייתכן שעומדת כיום בפני סכנת הלבנה גדולה יותר. כך, אין זה ברור עד כמה יוכלו אלמוגים החיים בעומק לתרום להתחדשות שוניות רדודות שנפגעו.

במעבדתו של ד"ר עמרי ברונשטיין במוזיאון הטבע חוקרים, בין היתר, את תיאוריית העומק כמקום מפלט לאלמוגים ולמינים אחרים על ידי פיתוח כלים גנטיים מולקולריים לבחינת קישוריות בין אוכלוסיות עמוקות לרדודות. במילים אחרות, החוקרים בודקים האם יש קשר גנטי בין אוכלוסייה שחיה במים הרדודים לפרטים מאותו מין החיים בשונית עומק. במקביל עוסק המחקר במעבדתו של עמרי בפיתוח כלים לניטור גנטי של מחזורי רבייה בים. אלמוגים, כמו בעלי חיים ימיים אחרים, מתרבים על ידי שחרור מסונכרן של תאי מין למים, שם תאי הזרע מפרים את הביציות. במחקר זה מנסים החוקרים לענות על שאלות כמו כמה זמן חיים תאי המין של האלמוגים בסביבה הימית? מה המרחק שהם יכולים לעבור? האם הפגיות (שהתפתחו מהתאים המופרים) מתיישבות באופן אקראי? לתשובות לשאלות אלו ואחרות חשיבות רבה להבנת האקולוגיה של שוניות אלמוגים ולתכנון הצעדים הדרושים לשימור אוצרות טבע ייחודיים אלו.

למרות הניסיונות ליצור עמידות מלאכותית של אלמוגים לטמפרטורות העולות או להבין את תפקידן של שוניות העומק כמקום מפלט, הדרך העיקרית שבה יהיה למערכת האקולוגית המופלאה הזו, שוניות האלמוגים, סיכוי להמשיך ולהתקיים, היא הפחתת פליטת גזי חממה. הפחתה זו תוכל להאט, ואולי אף לעצור, את התחממות הגלובלית. אנחנו נמצאים בנקודה בזמן שבה יש עדיין הרבה מה להציל. השוניות ששרדו עד כה, כמו זו שבמפרץ אילת, נותנות תקווה וסיבה מצוינת להמשיך להילחם עד שנצליח להאט או לעצור את משבר האקלים.