הטרגדיה של נחלת הכלל

1. "משותף" פירושו שאינו בבעלות של מישהו אחד ולכן כולם הם בעליו.
2. "בסופו של דבר" פירושו אחרי הרבה שנים, לעתים מאות שנים. ככל שיותר אנשים ישתמשו במשאב, קצב הריסתו יגבר.
3. המשאבים המשותפים צריכים להיות נגישים לניצול.

וכך כותב הרדין:
"האינדיבידואליזם מטופח מפני שהוא מביא חירות, אבל זוהי מתנה מותנית: ככל שגודל האוכלוסייה עולה על כושר הנשיאה של הסביבה, צריך לוותר על יותר חירויות. כאשר הערים גדלות, החירות לחנות מוגבלת על ידי מספר מדחני החנייה או מספר החניונים בתשלום. התנועה מבוקרת באופן חמור. ברמה העולמית מדינות מפקירות לא רק את חופש הימים אלא גם את חופש האטמוספרה, אשר מתפקדת כמבלע משותף לפסולת האווירית. הצפי הוא כי בעתיד ככל שאוכלוסיית העולם תגדל יתווספו מגבלות רבות."

1. הגבלת הנגישות
2. יצירת תמריצים (בדרך כלל על ידי נתינת זכויות אינדיבידואליות ל- או מניות של המשאב) למשתמשים כדי שישקיעו במשאב במקום לנצל אותו ביתר."

הרדין לא היה הראשון שדיבר על המשאבים המשותפים. כבר הרומאים עסקו בכך בקובץ החוקים שפרסם הקיסר יוסטיניאנוס ב-529 לפני הספירה!