לבנון הירקון הושב בהצלחה לטבע

בסוף המילניום מצאו את עצמם החקלאים מורטים שוב את שערות ראשיהם בייאוש. את הארץ פקדה אז בצורת קשה, הרסנית וחמורה בהרבה מקודמותיה. מפלס הכנרת ירד דרמטית, מפלס האקוויפר – מאגר מי התהום – צנח גם הוא, הנחלים נשאבו ביתר שאת ואיימו להתייבש, ושורת מתקני ההתפלה של היום עוד הייתה בגדר רעיון תיאורטי.

באחד הימים ישב ד"ר מנחם גורן במעבדתו באוניברסיטת תל אביב, כשנכנס סטודנט ועדכן אותו שמצב מעיינות ראש העין בכי רע. גורן, ביולוג אקווטי העוסק באגמים, נחלים וימים, נתקף בהלה. בראש ובראשונה חרד לגורלו של לבנון הירקון, דג אנדמי בעל חשיבות מדעית גדולה, שגילה במו ידיו והעניק לו את שמו.

לבנון הירקון, הנציג הבולט של משפחת הקרפיוניים בנחלי מערכת החוף בישראל, כבר לא נמצא באותן שנים ברוב נחלי הארץ. רק שלוש אוכלוסיות שלו שרדו. "במעיינות ראש העין הייתה אוכלוסייה גדולה מאוד של לבנון הירקון, ולאור מצב המים נראה היה שהיא עומדת להיעלם", משחזר גורן, אוצר אוסף הדגים במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט. "אז עלה בדעתי ששווה לאסוף כמה אלפי דגים ולשמור אותם במתקן מיוחד אצלנו עד שנוכל להחזיר אותם לטבע. יצאתי עם סטודנטים לחפש אחר לבנוני הירקון, וגילינו שכמעט איחרנו. הצלחנו לאסוף 100 פרטים ממעיינות הירקון ועוד כ-50 פרטים מנחל תות. אילו היינו מגיעים שבועיים מאוחר יותר, כבר לא היו דגים. הגענו ממש ברגע האחרון". לגורל לבנון הירקון עוד נשוב.

ברוכים השבים

הרעיון להשיב מינים לטבע הוא לא חדש, ומינים שהושבו בהצלחה, כמו היחמור הפרסי והראם הלבן, כבר משוטטים בטבע בארץ. בדרך כלל, כשמדברים על השבת מינים מתכוונים ליצירת אוכלוסיות של מין שנכחד או כמעט נכחד מהבר, והחזרתו לבית הגידול הטבעי שלו. לכל בעל חיים או צמח יש השפעה מכרעת על המערכת האקולוגית המקומית בכללותה, ולכן השבה של מין שנכחד עשויה לשקם במידה מסוימת את בית הגידול.

אחת הדוגמאות המפורסמות לפוטנציאל הטמון בהשבת מין לטבע היא פרויקט ההשבה של הזאב האפור לפארק הלאומי ילוסטון בארה"ב. היעדרותם של הזאבים מהפארק במשך שבעים שנה הביאה לגידול דרמטי באוכלוסיית האייל הקנדי, שליחכה את הצמחייה המקומית עד תום וגרמה להיעלמותם את כל מי שניזונו ממנה. עם הופעתם המחודשת של הזאבים, טורפי האיילים, נדחקו האיילים לא רק מספרית אלא גם פיזית: אזורי הוואדיות והעמקים החלו להשתקם פלאים – יערות צמחו, ציפורי שיר חזרו ובונים החלו שוב להתרבות באזור. אט אט הצטרפו חברים חדשים-ישנים למערכת האקולוגית ושיקמו אותה. הדיו של הפרויקט יצאו למרחקים, והוא נחשב לאחד המוצלחים עד כה בהיסטוריה של השבת מינים.

אלא שאסור להסתנוור מסיפור ההצלחה האמריקני. תהליך השבת מינים לטבע הוא מורכב מאוד, יקר מאוד ולא פעם נידון לכישלון. הוא מחייב השקעה כבירה של משאבים בהקמת מתקנים, גרעיני רבייה וכל מה שנדרש עבור המין, והוא כרוך בעבודה סיזיפית ממושכת ורבת שנים, שלא תמיד נושאת פרי. חשוב לציין, כי גם בילוסטון ההחלטה על השבת הזאבים באה רק אחרי מיצוי כל הניסיונות לצמצם את אוכלוסיית האייל הקנדי בדרכים אחרות.

הסכנה נעוצה לא רק בכישלון ההשבה. המערכת האקולוגית של ילוסטון קמה אומנם לתחייה, אבל להשבה עלולות להיות גם השפעות סביבתיות ואקולוגיות פחות רצויות. לעיתים ההשבה יוצרת קונפליקט שלא היה קיים קודם. למשל, בסוף שנות השישים עלה רעיון שאפתני להשיב את חיות הבר התנ"כיות שנעלמו מהנוף לארץ הקודש. כך הובאו מאיראן לישראל 11 פרטים של פרא, מין של חמור, שהתאקלמו בחי-בר יוטבתה. הם הושבו לטבע בשנות השמונים וכיום משוטטים ברחבי הנגב כמה מאות מהם. פרויקט השבתם לטבע הפך לסיפור הצלחה בקרב אנשי הטבע, אך בקרב מגדלי הכרמים וחקלאים אחרים פחות. אם הרצון היה לשוב לתקופת התנ"ך, נראה שפראים מקיימים את הכתוב עליהם בתהילים: "ישברו פראים צמאם". על אף שרט"ג מארגנת לפראים נקודות השקיה, הם עדיין שוברים גדרות, נכנסים לכרמים, אוכלים ושותים כרצונם ומשמידים עמל של שנים.

לא בכדי ממוקדים מרבית המאמצים של גופי הטבע בעולם במאמצי שימור כבירים של אוכלוסיות ובהגנה מפני הכחדה. השבת מינים, על אתגריה והשלכותיה, תיעשה כמוצא אחרון.

לבחור בפינצטה

על מורכבות תהליך ההשבה לטבע אפשר ללמוד מלבנון הירקון. כאמור, כשבית הגידול שלו איים להתייבש, יצא לדרך מבצע ההצלה שהובילו גורן ותלמידיו יחד עם רשות הטבע והגנים ורשות נחל הירקון. 150 הפרטים שנאספו מהנחלים נועדו להיכנס למערכת מכלים ואקווריומים משוכללת שבנו אנשי רט"ג בגן הזואולוגי באוניברסיטת תל אביב, אלא שאז, רגע לפני הכניסה לבית החדש, הבחין גורן שיש בעיה: "ערכנו בדיקה וראינו שהדגים היו במצב קשה מאוד ומכוסים טפילים", הוא מספר. "את הטפילים החיצוניים הוצאתי אחד-אחד בעזרת פינצטה עדינה. נראה שמצב המים היה כל כך רע, שהכימיקלים התרכזו בשלולית שנשארה, והדגים שהיו רגישים וחלשים, היו קורבן נוח לטפילים. הם קיבלו אצלנו טיפול באנטיביוטיקה ולשמחתנו כולם שרדו".

הטפילים לא היו האתגר היחיד. "לא היה לנו ידע מוקדם למה זקוקים לבנוני הירקון. עשינו שורה ארוכה של ניסיונות כדי למצוא את התנאים האופטימליים לגידולם. בסופו של דבר, אחרי מחקר שערכנו, הצלחנו להבין איך לגדל אותם ואיך להרבות אותם בקלות באקווריום. גם כאן נתקלנו בבעיה, כי היינו צריכים למהר ולהוציא מדי בוקר את המצע שעליו הם הטילו ביצים, לפני שהם הספיקו לאכול אותן. המצע, אגב, היה לבני אקרשטיין, שנמצאו הכי מתאימות לעניין. לאחר שהביצים בקעו נתנו לדגיגים אוכל מיוחד. צריך להבין, השבה היא עבודה ממושכת מאוד ודורשת השקעה יומיומית, ובהיבט הזה אני חב תודה גדולה לסטודנטים, שהיו מגיעים לדאוג לדגים גם בימי שישי ובשבתות", מספר גורן.

אחרי כשנתיים שבהן האוכלוסייה פרתה ורבתה, רצה גורן להחזיר את הלבנונים לטבע. אם הקביים ניתנו בגן הזואולוגי, עכשיו נדרשו הדגים לצאת לטבע ו"לעמוד" על סנפיריהם. באביב של שנת 2002 הוחזרו כאלפיים דגים צעירים למערכת הירקון. כשנה אחר כך שוחררה עוד כמות נאה לטבע, אבל בזה לא תמו הצרות. "הם נשארו בחיים, אבל לא התרבו", מסביר גורן. "ברגע שלא מצאנו דגיגונים צעירים, המשמעות היא שהמשכיות קיום המין בטבע לא מובטחת. החלטנו לבדוק למה ואיך, וכשנתיים אחר כך בנינו בריכה של חצי דונם בגן לאומי מקורות הירקון. הכנסנו לבריכה מים מהירקון והנדסנו את הקרקעית בהתאם לממצאי המחקר שעשינו, ושם כבר מצאנו רבייה חזקה. הפתרון שמצאנו היה ליצור גלי אבנים, מצע קשה להטיל עליו את הביצים. עשינו החזרה נוספת: משאיות שפכו לבריכה אבנים בגודל מתאים, והכנסנו כמה אלפי דגים. מאז רט"ג עורכת מעקבים, ואני שמח לומר שיש אוכלוסיות יפות מאוד בנחל אפק, בנחל תנינים, בנחל דליה, בירקון כמובן ובעוד נחלים. הצלחנו במשימה", אומר גורן בהתרגשות.

 לפני שהם נעלמים מהנוף

בשנים הבאות הושבו עוד עשרות אלפי דגי לבנון הירקון לטבע, והמין הפך לסיפור הצלחה בקנה מידה עולמי: הוא לא נכנס רק למערכת נחלי החוף, אלא גם לרשימה מכובדת ומצומצמת שיצר איגוד גני החיות והאקווריומים העולמיWAZA) ). רק 11 מינים שהושבו לטבע ברחבי העולם נכנסו לרשימה זו וזכו לסיקור נרחב, ולבנון הירקון יושב בה בבטחה, לצד קונדור קליפורניה המרשים והביזון האירופי. וחשוב מכך: לבנון הירקון שב אלינו.

"זה באמת משמח מאוד. תיאורטית היינו רוצים להשיב את כולם, אבל זה בלתי אפשרי. לבנון הירקון הוא מקרה מיוחד, ומכיוון שהוא דג אנדמי לישראל, שלא חי בשום מקום בעולם, הוא מקבל קדימות מסוימת. עכשיו אנחנו צריכים לשמור על הדגים שחיים כאן, הרבה לפני שהם נעלמים מהנוף", מסכם גורן.