הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
דגים מאירים
אור מנצנץ במעמקי הים... מה זה יכול להיות?
דמיינו שאתם בצוללת, צוללים לעומק האוקיינוס. בהתחלה אתם נמצאים בעולם תת-ימי מואר ובוהק, עשיר בדגים, יונקים ימיים, אלמוגים, פלנקטון ושפע של יצורים אחרים. האזור הזה נקרא האזור האפיפלגי (Epipelagic). הצוללת מעמיקה ויורדת לעומק של 200 מטרים. פחות ופחות אור חודר והסביבה הופכת אפלה במהירות. זהו האזור המזופלגי – אזור הדמדומים. מתחת לעומק של 1,000 מטרים (האזור הבטיפלגי) חשוך לחלוטין. אבל כדי להגיע לקרקעית האוקיינוס יש להמשיך ולרדת עוד כמה אלפי מטרים! כעת אתם מבחינים בנקודה זעירה וזוהרת בתוך החושך המוחלט (האזור האביסופלגי). מה יכול להאיר בעומק שכזה? זהו יצור מאיר – דג חכאי, חבר בקלייד Lophiiformes.
דג חכאי, חבר בקלייד Lophiiformes Masaki Miya et al., CC BY 2.0 <https://creativecommons.org/licenses/by/2.0>, via Wikimedia Commons
לחכאי יש איבר מיוחד שממוקם בקצה של מבנה דמוי חכה שמשתלשל ממצחו. היכולת להפיק אור היא התאמה מדהימה שעוזרת לחכאי למשוך אליו טרף. המבנה דמוי החכה התפתח מאחד הקוצים שבסנפיר הגב, ובקצהו יש מבנה שבו חיה מושבה גדולה של חיידקים מאירים.
אולי תחשבו שהתאמה מדהימה כל כך היא גם נדירה, אבל למעשה מינים רבים מסוגלים להאיר. דגי מעמקים אחרים משתמשים בהארה כדי לבלבל את טרפם, להבחין בו, לתעתע בטורפים או למשוך בני זוג. גם יצורים אחרים מסוגלים להאיר – חיידקים, ספוגים, מדוזות, סרטנאים, תולעים טבעתיות, דיונונים, כרישים ואפילו כמה מינים יבשתיים – למשל גחליליות. בכל המקרים הללו, ההארה הטבעית היא תוצאה של תגובה כימית. חלק מהיצורים הללו מייצרים את החומרים הנחוצים בעצמם ואחרים, כמו החכאי, נסמכים על עזרתם של חיידקים סימביונטים.
גחלילית (Lampyris noctiluca) ופטרייה (Panellus stipticus) בעלות יכולת הארה טבעית. מקור:Kadri Niinsalu, CC BY-SA 3.0 <https://creativecommons.org/licenses/by-sa/3.0>, via Wikimedia Commons, Ylem, Public domain, via Wikimedia Commons
כשמסתכלים על מגוון היצורים שמסוגלים להארה טבעית ועל מגוון הדרכים להאיר, אין זה מפתיע שהתכונה הזו התפתחה כמה פעמים במהלך האבולוציה. השושלות שבהן התפתחה היכולת להארה טבעית במקריני סנפיר מסומנות בעץ הזה:
