להציל את המערכת

תאונה בים

קפטן ג'יימס קוק היה כבר בשלהי מסעו הראשון כששייט לאורך קו החוף המזרחי של אוסטרליה. "האינדיוור", אוניית המפרש שקיבל מהצי המלכותי, שטה לאיטה במים הרדודים לכיוון צפון. לפתע פגעה במשהו קשיח, וחור גדול החל להיפער בבטן הספינה. כך, בקיץ של שנת 1770, נאלץ מגלה הארצות הבריטי לעגון באחד האיים ולתקן את הנזק הכבד שנגרם לספינה, מה שעיכב את מסעו בכמה שבועות. בזמן שהותו באי הספיק קוק להתוודע לאבוריג'ינים, לריב איתם על צבי ים ירוקים ולהבין מה חזק דיו כדי לחורר אוניית פחם מלכותית –  שונית אלמוגים יפיפייה ועשירה במיני יצורים חיים. לימים יתגלה שזו השונית הגדולה בעולם, והיא תקבל את השם "שונית המחסום". שונית זו משתרעת לאורך 2,300 קילומטרים, והיא כה גדולה שהיא נראית אפילו מהחלל החיצון.

קוק, שהיה מגדולי חוקרי האוקיינוסים, לא יכול היה להישאר אדיש למראה המרהיב, ומיהר לתעד את השונית במפות שיצר. ספק אם ידע אז שנתקל במערכת האקולוגית של שונית האלמוגים הגדולה בעולם, כשהמושג אקולוגיה עוד לא נולד. לשונית המחסום באוסטרליה יש גם "כתר" נוסף: זו המערכת האקולוגית הגדולה ביותר שנבנתה על ידי יצורים חיים. הפוליפים, יחידות המבנה הבסיסית של האלמוגים, בנו שלד שמורכב מאבן סיד, ובמהלך מאות ואלפי שנים גדלו השלדים למבנים תת-ימיים מסיביים, שיוצרים את שוניות האלמוגים השוקקות חיים.

מהי בעצם מערכת אקולוגית?

מערכת אקולוגית היא מרחב גיאוגרפי שבו חיים יחד צמחים, בעלי חיים ושאר יצורים חיים ומנהלים מערכת יחסי גומלין הדוקה עם תנאי הסביבה: אור, אקלים, מים, קרקע וכדומה. למעשה, נכון לומר שהמערכות האקולוגיות ברחבי העולם הן התוצר של יחסי הגומלין המתקיימים בין הגורמים הביוטיים החיים בהן לבין הגורמים הא-ביוטיים באותה סביבה. כך יוצרים בעלי חיים, צמחים, פטריות וחיידקים  אינטראקציה עם הסביבה ובינם לבין עצמם, מניעים תהליכים ומתפקדים כמערכת אחת מובחנת.

לא צריך להיות מגלה ארצות בריטי כדי לחזות במערכת אקולוגית במלוא תפארתה; די להציץ בתוך גזע עץ שנמצא בחצר הבית או להרים אבן בשדה כדי לראות מערכת אקולוגית בפעולה. המערכות האקולוגיות השונות נבדלות זו מזו במגוון המינים החיים בהן, באופי הצומח ובתנאי הסביבה. יש מערכות אקולוגיות ימיות ויש יבשתיות, יש אזורי קוטב ויש מדבריות. המערכות האקולוגיות נבדלות זו מזו גם בגודלן: בצידה האחד של הסקאלה נמצאים האוקיינוסים, יערות הגשם והנהרות, ומהצד השני נמצאת, למשל, כסות הנוצות של עוף אחד. עולם שלם של אקריות הנוצות מתקיים שם, והאקריות יכולות לבלות את רוב חייהן על חלק אחד של נוצה בודדת.

מגוון המערכות אקולוגיות הוא רכיב אחד מתוך מה שנקרא "המגוון ביולוגי" – השונות הקיימת בין כל היצורים החיים בכדור הארץ. המגוון הביולוגי מתקיים בכל רמות הארגון: שונות גנטית בתוך מין אחד מסוים (כמו שוני בצבע העיניים בבני אדם), שונות בין המינים (כמו השוני בנוצות של בז אדום ובז צוקים), ושונות בין כל צורות החיים במערכות האקולוגיות (השוני בין נוטרייה לצב ים במקווה מים). כלל המערכות האקולוגיות מאפשרות למגוון המינים ולמגוון הגנטי להתקיים בתוכן, והן בבחינת שלם העולה על סך חלקיו.

שגרה מתפרצת

המערכות האקולוגיות נמצאות בשינוי מתמיד. אירועי קיצון פוקדים את כדור הארץ שוב ושוב: בצורות ושיטפונות, שריפות, רעידות אדמה והתפרצויות געשיות. כוחות אלה, אלימים ככל שיהיו, הם חלק משגרת הטבע. סערה שפוקדת יער גשם – מהמערכות האקולוגיות העשירות ביותר – יכולה לפגוע במיני צמחים מסוימים, ובדרך גורמת למיני צמחים אחרים למלא את החללים ולצוץ על פני האדמה; בעל חיים אחד נעלם, אחר משגשג; היעלמות של מין אחד בשונית אלמוגים תשפיע על אלה שניזונים ממנו או נטרפים על ידו וכו'. במהלך מיליארדי שנות קיומו של כדור הארץ נעלמו ממנו מערכות אקולוגיות בתהליכים טבעיים שונים ובמקביל נוצרו מערכות אקולוגיות חדשות, מינים רבים נכחדו ולצידם התמיינו מינים חדשים. חמש הכחדות גדולות טלטלו את כדור הארץ והטבע שרד אותן. למעשה, המערכת האקולוגית מסוגלת לעבור טלטלה אדירה ועדיין לשמר את התפקודים והבקרות שלה. אבל אז הגיע האדם.

מאז שהתפתח עשה האדם שימוש בטבע לצרכיו. הוא בירא יערות לצורך גידול בקר, צד מינים לצורכי מזון, ייבש מקווי מים כדי ליצור חקלאות, העלים שטחים ירוקים ובתי גידול כדי לבנות ערים, שינע מינים השייכים לבית גידול אחד לבית גידול אחר ועוד, וכתוצאה מכל אלה הכחיד מינים ומערכות אקולוגיות שלמות. אם במרוצת 600 מיליון השנים האחרונות התחוללה בדרך כלל עלייה מתמדת במגוון הביולוגי, בימינו קצב היעלמות המינים גדל פי אלף בעקבות פעילותו האינטנסיבית של האדם.

המערכות האקולוגיות הן הבסיס לקיומנו והן מספקות לאדם שלל שירותים: הן שומרות על איכות האוויר והמים, מהוות מקור למזון ולייצור מזון, לתרופות, לשירותים חקלאיים כמו האבקה והדברה ביולוגית ועוד. הניצול המוגבר של משאבי המערכות האקולוגיות מעבר ליכולת ההתחדשות הטבעית שלהם הביא לכך שרוב שירותי המערכת האקולוגית בעולם הידלדלו משמעותית.

מחקרים  שנעשו בשנים האחרונות הראו שבטווח הקצר החקלאות נחשבת לאיום הגדול ביותר על המגוון הביולוגי בשל אובדן השטחים החיוניים לקיומו. למשל, כאשר אנחנו משתמשים בכמות גדולה של חומרי ריסוס שאינם סלקטיביים, אנחנו פוגעים במזיקים, אבל גם בפטריות, בחרקים, במי שניזון מחרקים ובכל שרשרת המזון.

להאט את המהירות

מה אפשר לעשות כדי להגן על המערכות האקולוגיות? קודם כל לחקור ולהבין את המערכת על כל רכיביה, התנהלותה וצרכיה. חלק גדול מהידע על מערכות אקולוגיות צמח "תוך כדי תנועה". בעבר התמקדה שמירת הטבע בעולם בשמירה על מינים בודדים – "מיני דגל" בעלי חשיבות בסביבתם הטבעית. בישראל, למשל, הוכרזו שמורות טבע שנועדו להגן על אוכלוסיית היעלים או מינים של אירוסים. בשנים האחרונות, במסגרת השיח והמחקר של "מדע שמירת הטבע" (  Conservation Biology), חלחלה ההבנה ששימור לא יכול להתמקד במינים בודדים או בתא שטח מבודד אלא חייב לעסוק במערכת אקולוגית שלמה. מין של אירוס שמואבק על ידי מין מסוים של דבורת בר, תלוי גם בקיומם של הפרחים שהדבורה ניזונה מהם ובאדמה, בגבעולים או בקונכיות שהיא מקננת בתוכם. גם ההתמקדות במיני דגל עברה שינוי. לא פעם המינים הפחות בולטים הם מיני הדגל האמיתיים. למשל, הווינקה הוורודה ממדגסקר אינה מרשימה כמו הלמורים החיים באי, אבל הביוכימיה הוציאה אותה מאלמוניותה: לשני רכיבים שלה יש פעילות אנטי-סרטנית חזקה.

כיום שמירת הטבע היא הוליסטית. היא לוקחת בחשבון את כלל המערכות האקולוגיות, המינים והמקורות הגנטיים. "מה שאבד אי אפשר עוד להציל, אבל אפשר להאט את המהירות לרמות הלא מורגשות של הפרה-היסטוריה", כתב אדוארד וילסון, מהראשונים שהכניסו לשיח המדעי את נושא המגוון הביולוגי. "גם אם בעולם שיישאר יהיו פחות רכיבים ביוטיים בהשוואה לעולם שהמין האנושי ירש, לפחות יושג שוב שיווי משקל בלידה ובמוות של המינים. עצם הניסיון לפתור את משבר המגוון הביולוגי יש בו כדי לספק יתרונות גדולים שלא היו קודם. להציל מינים משמע לחקור אותם מקרוב, וללמוד אותם היטב פירושו לנצל את תכונותיהם החדשות".