תזונה בת־קיימא דף שני

קיימות, כלומר היכולת להתקיים לאורך זמן בצורה בריאה וחיונית, ופיתוח בר-קיימא, כלומר הדרך לפתח מבלי לפגוע בקיימות לדורות הבאים, הם שני מושגים שפרצו לתודעה רק בסוף המאה ה-20. מושגים אלו נולדו על רקע ההבנה כי כדור הארץ נמצא במשבר סביבתי, שאנחנו, בני האדם, גרמנו לו.

בשנת 1987 קבעה ועידת ברונטלנד לסביבה בדו"ח "עתידנו המשותף" כי על האנושות לצעוד לכיוון של פיתוח בר-קיימא: "לספק את צורכי ההווה מבלי לסכן את יכולת הדורות הבאים לספק את צורכיהם". מאז אשררו מדינות העולם את ההחלטה על כך בסדרת ועידות והסכמים (תולדות פיתוח בר קיימא), אולם בין ההחלטה לביצוע ארוכה הדרך.  ניתוח התפיסות התרבותיות של החברה המערבית –  החברה שלנו – מצביע על כך  שהיעד של פיתוח בר-קיימא יהיה קשה להשגה ללא שינוי דרמטי בתפיסתנו את העולם ואת המדע שחוקר אותו, ובמקביל, שינוי דרמטי באופן ההתנהלות האנושית. אחד הכלים המרכזיים לשינוי התפיסה הוא חינוך והשכלת הציבור, או במילים אחרות, חינוך לקיימות.

במאה השנים האחרונות גדלה אוכלוסיית העולם משני מיליארד איש (1922) לכ-7.8 מיליארד בשנת 2021; והתוצר של המערכת הכלכלית גדל מ-1.3 טריליון דולר בשנת 1960 למעל 87 טריליון דולר בשנת 2019 (The world bank). צמיחה זו הייתה תוצאה של שלוש מהפכות: המהפכה המדעית, המהפכה התעשייתית והמהפכה הירוקה. אלו הן חדשות טובות וחדשות רעות. החדשות הטובות הן שמהפכות אלו הביאו לצמצום הרעב, להארכת תוחלת החיים ולשיפור ניכר באיכות החיים, ואפשרו את הגידול באוכלוסייה האנושית ובתוצר הכלכלי; החדשות הרעות הן שהצמיחה המדהימה הזו באוכלוסיית העולם ובפעילותה הכלכלית משנה את פני כדור הארץ, את הרכב האטמוספרה, את האקלים ואת הביוספרה. היא יוצרת זיהום ומחסור במקורות מים, גורמת לניצול יתר של מדגה, הידרדרות קרקעות ומדבור, אסונות טבע, קריסת מערכות אקולוגיות ועוד. שינויים אלו נתפסים כמאיימים כיום על קיום האדם ועל רווחתו. כבר לפני 30 שנה חתמו מדענים מרחבי העולם, ביניהם 102 חתני פרס נובל, על העצומה המזהירה את האנושות מפני הבאות:

"בני האדם והסביבה הטבעית נמצאים במגמת התנגשות. פעילות האדם גורמת נזקים חמורים, לעיתים אף חסרי תקנה, לסביבה ולמשאבי הטבע. רבים ממנהגינו הנוכחיים מאיימים על העתיד שאנו שואפים להנחיל לחברה האנושית ועל עתידן של ממלכות החי והצומח; אם לא ייבלמו עלולים מנהגים אלה לשנות את החיים על פני כדור הארץ במידה כזו, שהחיים כפי שאנו מכירים אותם, יתקשו להמשיך ולהתקיים. שינויים מהותיים חייבים להיעשות בדחיפות כדי להימנע ממסלול ההתנגשות שעליו אנחנו נמצאים כיום…
אזהרה: אנו החתומים מטה, חברים בכירים בקהילה המדעית העולמית, מזהירים בזאת את כלל האנושות מפני הצפוי. נדרש שינוי עצום באחריותנו לכדור הארץ ולחיים עליו אם ברצוננו למנוע סבל אנושי גדול ופגיעה ללא תקנה בביתנו המשותף –  כדור הארץ שעליו אנחנו חיים." (Scientists-Statement, 1992)

מאז ועד היום עלה הנושא של פיתוח בר-קיימא לסדר היום הציבורי, הרבה מאוד בזכות פעילותם של גופים רבים  – מקומיים, לאומיים ובינלאומיים. עם זאת, הדרך לקיימות עודנה ארוכה.

למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו מדברים על קיימות ו/או פיתוח בר-קיימא?

באופן פשטני, "קיימות" היא היכולת להתקיים. מבחינה אקולוגית, קיימות היא היכולת של מערכת אקולוגית להמשיך להתקיים באותה מידת גיוון ותפקוד. לדוגמה, המשך קיום היער כולל את מערכת השינויים הטבעית החלים בו: עצים מתים ועצים אחרים נובטים, צומחים ומחליפים אותם, המערכת מגיבה לאקלים, לשינויים החלים באוכלוסיות בעלי החיים ביער ועוד. אנחנו, בני האדם שצורכים משאבים מהמערכת האקולוגית של היער, בוחנים אם אנחנו משתמשים בה באופן מקיים; במילים אחרות, אם קצב כריתת העצים אינו  עולה על קצב התחדשות הטבעי של היער או על קצב הנטיעות שלנו, ובכך פוגע בקיומו ובשירותים שאנחנו מקבלים ממנו.
ההגדרה של דוח ברונטלנד לפיתוח בר-קיימא –  "פיתוח העונה לצורכי ההווה מבלי להתפשר על יכולתם של הדורות הבאים לספק את צורכיהם"  – מציפה אל פני השטח שלושה רכיבים: כלכלה, חברה ומשאבי טבע. במהלך השנים סורטטו שלושה מודלים ליחסים בין שלושת רכיבים אלו:
מודל  שלושת העמודים מניח כי הקיימות מושתתת על הכלכלה, על החברה ועל מצב הסביבה. עם זאת, המודל לא מביא בחשבון את השפעות הגומלין בין שלושת העמודים.

מודל שלושת המעגלים הנפרדים מביא בחשבון שקיימות השפעות גומלין בין רכיבי הקיימות, ולכן מציג את הקיימות כתוצר של הפעילות בשלושת המעגלים: חברה, כלכלה וסביבה. עם זאת, מודל זה מניח כי בכל אחד מהמעגלים חלים תהליכים שאינם מושפעים מהמעגלים האחרים. לדוגמה, קיום צמיחה כלכלית ללא קשר למצב הסביבה.

המודל השלישי, מודל שלושת המעגלים המקוננים, מניח כי אין פעילות בחברה שאינה מושתתת על הסביבה, ואין פעילות כלכלית שאינה מתבססת על החברה, שמבוססת על הסביבה. במילים אחרות, המעגלים מקוננים זה בתוך זה, והסביבה היא הבסיס לכולם.

למעשה, לפי המודל של המעגלים המקוננים,  הקיום האנושי – הן החברתי והן הכלכלי –  מבוסס על משאבי הטבע. שירותי הטבע הם "ההון הטבעי", וערכם לכלכלה האנושית, גם בהערכה מינימליסטית, הוא הרבה מעבר לערך התוצר הגולמי העולמי. ההערכה הראשונה של ההון הטבעי חושבה בשנת 1997, אך מאז מחקרים נוספים הצביעו על שחיקת ההון הטבעי כתוצאה משינויים בשימוש בשטחים הטבעיים והמעובדים. ועדיין, ערכם של שירותי מהערכות האקולוגיות ב- 2014 עמד על פי שניים מערך התוצר העולמי הגולמי. למעשה, המערכות האקולוגיות מקיימות את החברה ואת הכלכלה ומסבסדות את הפעילות שלנו בשירותי חינם מהטבע.