אגדה חיה | קָרָקָל

קרקל הוא טורף בינוני בגודלו ממשפחת החתוליים. צבע פרוותו אחיד, ועשוי לנוע מחום־אדמדם עד צהוב־קרם. אפרכסות אוזניו הייחודיות מֵקִלוֹּת על זיהויו: צידן האחורי שחור, ובקצותיהן ציציות שיער שחורות ארוכות. כמו במיני חתוליים אחרים, אפרכסות האוזניים משמשות, ככל הנראה, לתקשורת בין הפרטים, בעיקר בין האם לגוריה.

 

הקרקל פעיל בעיקר בשעות אחר הצהריים והערב המוקדמות, וכן לפנות בוקר ולאחר הזריחה, אך גם בלילה. בשעות היום הוא מסתתר בגומחות, בסבך צמחייה ובמערות, וכן במחילות של תנים ודורבנים.

הקרקל ניזון ממגוון סוגי טרף, ביניהם יונקים קטנים ובינוניים, זוחלים ועופות. רגליו האחוריות, המפותחות והחזקות, מאפשרות לו לזנק לגובה שני מטרים ויותר, וללכוד עופות הממריאים מהקרקע.

הקרקל הוא סולִֹיטָרִי (חי לבדו). לכל פרט נחלה אישית, שהוא מסמן, ומגן עליה מפני קרקלים אחרים. בארץ חיים הקרקלים בשטחים פתוחים בדרום הארץ ובצפונה, לאורך בקעת הירדן ומישור החוף, אך האוכלוסיות קטנות ומצויות בסכנת הכחדה.

שם מדעי: Caracal caracal