פרופ' שי מאירי. השממית היוונית שלי

עוד כילד בקיבוץ שובל אפשר היה לזהות את חיבתו המיוחדת של שי מאירי לבעלי חיים. ההורים שלו תמיד ידעו שאם הם רוצים להרגיע אותו כשהוא חסר מנוחה, הם לא צריכים לקחת אותו אל הטרקטורים, כמו את אחיו הגדול, אלא אל הפרות שברפת.

כשלמד לקרוא, שי קרא בהתלהבות ספרים על בעלי חיים, ובתיכון גילה ספרות מדע פופולרי בנושא האבולוציה כמו "בוהן הפנדה" ו"אבולוציה מדרווין עד ה-DNA". בזמן שירותו הצבאי המשיך לקרוא באדיקות ספרים על אבולוציה, וכשהשתחרר מהצבא הוא התחיל ללמוד ביולוגיה באוניברסיטת תל-אביב. שי מספר שהיו לו מורים נפלאים באוניברסיטה, ושמהר מאוד הוא הבין שהוא רוצה להתמחות במחקר אבולוציוני על חולייתני יבשה, כלומר באותם בעלי חוליות הכוללים את הדו-חיים, העופות, הזוחלים והיונקים. הוא רצה להתחקות אחרי המגוון הביולוגי – מכלול המינים של אורגניזמים בטבע – ולחקור את תכונותיהם של בעלי חיים: איך הם נראים ואיך הם מתפקדים בסביבתם הטבעית מחד גיסא, ומשמרים עדויות לעברם האבולוציוני מאידך גיסא.

כיום שי הוא אוצר אוסף חולייתני היבשה במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט. שי מלמד קורסים שונים באוניברסיטה, ובשאר הזמן הוא עורך תצפיות בשדה, בוחן את בעלי החיים שבאוספי המוזיאון, מאתר נתונים מהספרות המדעית ומתעד את תכונותיהם של בעלי החיים בראי סביבתם הטבעית. אחר-כך הוא יושב במעבדת המחקר שלו, מנתח את הנתונים, וכותב מאמרים. שי ממליץ לילדים ולמבוגרים לבוא למוזיאון ולהתרשם בו מבעלי החיים הנהדרים מישראל ומכל העולם, וללמוד על האבולוציה שלהם, על ועל הסכנות שבפניהן הם עומדים.

בימים אלה שי חוקר, בין היתר, את שממית העצים – שממית שאזור התפוצה שלה משתרע מדרום-מזרח אירופה ועד לישראל בדרום, ומזרחה עד עיראק. בעיקר מעניינת אותו בחינת הסיבה לכך שחיות המשתייכות לאותו מין הן בעלות מראה שונה, גודלן שונה והתנהגותן משתנה בין איים שונים. שי נוסע מדי שנה עם תלמידי המחקר שלו ליוון – לאיים או ליבשת – ושם הם לוכדים שממיות, מודדים אותן ואת צאצאיהן, ומנסים להתחקות אחרי הסיבות להבדלים ביניהן.

שממיות הן בעלי חיים ששי אוהב במיוחד. דווקא חיות קטנות ונחבאות אל הכלים כמו שממיות אינן מקבלות מספיק תשומת לב בציבור הרחב, בעוד שהחיות הגדולות, המסוכנות, וגם החיות הנפוצות, הן הנצפות ביותר.

אם ילדה או ילד רוצים להיות חוקרים של בעלי חוליות, שי ממליץ להם לא להגדיר מראש מה הם רוצים לחקור, אלא להכיר את התחום ולהתפתח בו. דבר ראשון צריך כמובן לאהוב בעלי חיים. כדאי לקרוא ספרים שעוסקים בבעלי חיים, לצפות בסרטים וכן להסתובב (בזהירות) בטבע ולערוך תצפיות.

שי טוען שאנשים אינם תמיד מבינים דברים בסיסיים בכל הנוגע לאבולוציה, ובמיוחד את העובדה, שאבולוציה היא אינה תהליך שמתקדם לקראת שלמוּת. שי מסביר שאין בעלי חיים מפותחים או בעלי חיים ירודים, ושאיש עוד לא מצא את "בלוטת הפיתוח" או את "הגֶן לקדמה". לכל בעל חיים יש מקום משלו, אחרת הוא נכחד. אבולוציה היא תמיד פתרון לתנאים מסוימים, והתנאים האלה משתנים במרחב ובזמן. אין בעולם שום דבר שהוא באופן מוחלט יותר טוב או פחות טוב.