מה אכפת לציפור

אחת השאלות שמעסיקה חוקרות וחוקרים רבים היא כיצד משפיעה נוכחות בני האדם על בעלי החיים. השנים האחרונות הביאו איתן שינויים קיצוניים בהתנהגות בני האדם ונוכחותם בסביבה. עקב המלחמה, והקורונה לפניה, בני האדם נעדרו בתקופות מסוימות מהטבע ומהמרחב העירוני. אך האם הדבר הוביל לשגשוגם של בעלי החיים? התשובה, מסתבר, מורכבת.

סגרי הקורונה, שהיו מאתגרים עבור רובנו, היוו דווקא הזדמנות נפלאה ונדירה למחקרים חשובים. אז בזמן שכולנו היינו סגורים בבתים, פרופ' יוסי יובל, חוקר ואוצר במוזיאון הטבע, ערך מחקר מעניין במיוחד, יחד עם חוקרים נוספים מאוניברסיטת תל אביב, פרופ' אסף שוורץ מהטכניון וחוקרים מאוניברסיטת חביי בסין. המחקר, בחן את ההשפעות של סגרי הקורונה בישראל על פעילות הציפורים במרחב העירוני.

הציפורים השמיעו את קולן

כדי לבדוק כיצד משפיע היעדרם של בני האדם על בעלי החיים בחרו החוקרים להתמקד בשלושה מיני ציפורים: עורב אפור, דררה ופשוש. שלושת מיני הציפורים הללו נבחרו מכיוון שכל אחת מהן מייצגת רמת הסתגלות שונה לנוכחות האדם ולסביבה העירונית: העורב האפור הוא מין מקומי, שלמד לנצל את הסביבה העירונית לטובתו ופיתח תלות בגורמים אנתרופוגניים, כלומר גורמים שמקורם בפעולות האדם, לחיפוש מזון ולרבייה; הדררה, מין פולש שהובא כחיית מחמד, השתחררה לטבע והסתגלה במהירות לחיים העירוניים לצד בני האדם; והפשוש, ציפור שיר מקומית, עברה התאמות לחיים עירוניים אך נמנעת מקרבה לבני האדם.

רוב המחקרים שחקרו נוכחות של ציפורים בתקופת הקורונה התבססו על תצפיות, אשר מטבע הדברים עלולות להיות מוטות, מכיוון שהן תלויות בגורם האנושי. ייחודו של המחקר הנוכחי הוא בכך שהחוקרים השתמשו באמצעי מעקב אקוסטיים: 17 מכשירי הקלטה הוצבו בצפון הישן של תל אביב ובפארק הירקון, באזורים שבהם יש צמחייה ומקומות מסתור עבור ציפורים. המכשירים פוזרו בשלוש מיקרו-סביבות: פארקים, כבישים ואזורי מגורים. מכשירי ההקלטה אפשרו לחוקרים מעקב רציף ומתמשך, ובלי להיות תלויים או מושפעים מנוכחות של תצפיתנים. ההקלטות בוצעו במשך למעלה מחודש, בתקופה שכללה גם תקופת סגר וגם תקופה ללא סגר, לצורך השוואה. בסופו של דבר היו בידי החוקרים 3,234 שעות (!) של הקלטות ציוצי ציפורים.

טבע עירוני משתנה

בשנת 2020 פורסמו דיווחים רבים על כך שהטבע חזר לשלוט ברחובות בזמן שבני האדם נסגרו בבתים, אך המחקר הנוכחי מציג תמונה מורכבת יותר. המסקנה העיקרית שעולה ממנו היא שתגובתם של מינים שונים שונה ותלויה ברמת ההסתגלות והתלות שפיתחו באדם. נמצאו הבדלים בפעילותם של שלושת המינים בין תקופת הסגר לתקופה ללא סגר. פעילותו של העורב האפור ירדה באופן משמעותי, ב-48%, במהלך תקופת הסגר, וגם הדררות הראו ירידה כללית בפעילותן בתקופת הסגר. הפשוש, לעומת זאת, הראה דפוס הפוך: נצפתה עלייה משמעותית בפעילותו בתקופות הסגר. החוקרים מסבירים את ההבדלים הללו ברמת התלות שפיתחו מינים אלה באדם. העורבים והדררות הם מינים שלמדו לנצל את פעילות האדם לטובתם ומשגשגים בנוכחותו, בעוד שהפשוש הסתגל אומנם לסביבה העירונית, אך לא פיתח תלות בפעילות האדם ואף נמנע בדרך כלל מקרבתו.

נתונים מעניינים נוספים עלו מניתוח פעילותם של המינים השונים במיקרו-סביבות השונות. הפשוש הגדיל את פעילותו בימי הסגר, אך העלייה המשמעותית ביותר, 12%, חלה בעיקר בפארקים. ניתן להסביר זאת בכך שבימי הסגר התרכזו בני האדם באזורי המגורים, בעוד שהפארקים היו ריקים מאדם, מה שאפשר לציפור החששנית  הזו להגדיל את נוכחותה ופעילותה באזור. לעומת זאת, העורבים, שפעילותם הכללית ירדה בתקופת הסגר, הראו ירידה מובהקת, של 39%, באזורי המגורים, וירידה מועטה בלבד בפעילותם בפארקים. גם פעילותן של הדררות, כמו של העורבים,  ירדה בתקופת הסגר, אך הירידה הייתה משמעותית – 90% –  רק בפארקים. אחד ההסברים לכך הוא שהיעדרם של בני האדם הביא לירידה בכמות המזון, מה שהקשה על הציפורים אשר הורגלו לכמויות המזון הגדולות.

אך המסקנה החשובה ביותר שעלתה מהמחקר, היא דווקא זו שאיננה קשורה להבדלים בין מצבי  הסגר. בניתוח כל מיני הציפורים יחד מצאו החוקרים כי פעילות הציפורים בפארקים הייתה תמיד גבוהה יותר, בלי קשר למצב הסגר: 62% יותר מאשר באזורי הכבישים ו-53% יותר מאשר באזורי המגורים. ממצא זה ממחיש היטב את חשיבותם של הפארקים העירוניים כמיקרו-סביבה בטוחה וחשובה במרחב העירוני עבור ציפורים, גם כאלו אשר לכאורה עברו התאמה לנוכחות האדם.