אוצרי הפחמן: חשיבות היערות בלכידה וקיבוע של פחמן מהאטמוספרה

יש פחמן באוויר

לגזי חממה דוגמת פחמן דו-חמצני תפקיד חשוב בשמירה על הטמפרטורה השוררת על פני כדור הארץ. הם כולאים באטמוספרה חום שמקורו באנרגיית השמש, ומונעים את שחרורו לחלל. ללא גזי החממה היה כדור הארץ קפוא. פעילות האדם משחררת גזי חממה באופן מוגבר ועקב כך גורמת לשינוי האקלים, דבר המתבטא במגוון תופעות, ביניהן עליית הטמפרטורה הממוצעת, החמצת מי האוקיינוסים ואירועי קיצון. למזלנו, יש מערכות אקולוגיות טבעיות שקולטות את הפחמן ומקבעות אותו במאגרים טבעיים וכך ממתנות את שינוי האקלים. אחת ממערכות אקולוגיות אלה היא היערות.

 מאגרי פחמן ותפקידם במיתון שינוי האקלים

כל היצורים החיים, כולל צמחים, משחררים פחמן דו-חמצני לאטמוספרה, הן בחייהם (בתהליך הנשימה) והן במותם (בתהליכי הריקבון). אבל צמחים, בשונה מבעלי חיים, גם מבצעים פוטוסינתזה. בתהליך הפוטוסינתזה קולטים הצמחים מהאוויר פחמן דו-חמצני ויחד עם מים ואנרגיית השמש הם יוצרים סוכר – מולקולה עתירת פחמן אשר נאגרת בגופם.

יש מערכות אקולוגיות בים וביבשה שקולטות ומטמיעות הרבה יותר פחמן מאשר הן פולטות. באוקיינוסים פחמן דו-חמצני נקלט ביצורים ימיים, וביבשה – בקרקע ובצמחים. יערות הם בין מאגרי הפחמן החשובים ביותר למיתון שינוי האקלים בשל העובדה שעצים חיים שנים רבות, ולכן הפחמן שהם מטמיעים נשאר בגופם במשך זמן רב. גם קרקעית היער קולטת פחמן שמקורו בבעלי חיים וצמחים שמתו ונרקבו בה. מכיוון שגם עצי היער וגם קרקעית היער מרחיקים כמויות גדולות של פחמן דו-חמצני מהאטמוספרה, היערות הם מערכות אקולוגיות חשובות בהקשר של שינוי האקלים. 

הסכנה האורבת ליערות

יש בעולם סוגים שונים של יערות, השונים זה מזה באקלים שבו הם צומחים, בהרכב מיני העצים וברמת השימור והניהול של היער, וכתוצאה מכך גם ביכולתם לקבע פחמן ולמתן את שינוי האקלים. שלושת סוגי היערות הנפוצים בעולם הם יערות טרופיים, יערות באזורים ממוזגים ויערות טייגה צפוניים. יערות טרופים הם יערות גשם, יערות באזורים ממוזגים הם לרוב יערות של עצים נשירים ויערות הטייגה הם יערות של מחטניים ירוקי עד.

ביערות הגשם יש עצים עתיקים וגדולים בני מאות שנים, המאחסנים בגזע שלהם פחמן רב. בעבר נחשבו יערות הגשם כסוג היער שמטמיע הכי הרבה פחמן, אולם ממחקרים עדכניים עולה כי בשנים האחרונות חל מהפך מדאיג: יערות באזורים ממוזגים ויערות טייגה צפוניים מהווים כעת מאגרי פחמן יעילים יותר מיערות גשם. למה הדבר מדאיג? ובכן, שטחים גדולים של יערות טרופיים ברחבי העולם מושמדים כיום באמצעות שריפת העצים לטובת פינוי שטחים לחקלאות. בירוא היערות בדרך זו לא רק מפחית את יעילות היער הטרופי כמאגר פחמן, אלא אף מגדיל משמעותית את כמות הפחמן הדו-חמצני שנפלטת לאוויר עקב השריפות. כתוצאה מהבירוא הנרחב הפכו היערות הטרופיים בשנים האחרונות לניטרליים, כלומר, הם קולטים פחמן באותה כמות שהם פולטים. מחקר חדש אף מצביע על נקודת מפנה קריטית: ייתכן שעקב השריפות יערות הגשם באמזונס הפכו למקור שפולט יותר פחמן מאשר מקבע.

אל לנו להתנחם בכך שיערות טייגה ויערות ממוזגים מטמיעים פחמן היטב. לצערנו, בדומה ליערות הגשם, גם עתידם של יערות אלה אינו בטוח. כ-70% משריפות היער הטבעיות בשני העשורים האחרונים התחוללו ביערות הטייגה. גם יערות באזורים ממוזגים, בקליפורניה למשל, ניזוקים משרפות ענק. הסיבה לכך שינוי האקלים מתבטא, בין השאר, בגלי חום ובבצורות, הגורמים לשריפות יער טבעיות חוזרות ונשנות בקצב גבוה המעכב את התאוששות המערכת האקולוגית.

האם ייעור מחדש הוא הפתרון לאגירת פחמן ולמיתון שינוי אקלים?

יש חברות מסחריות שכחלק ממאמציהן לקזז את פליטות הפחמן שלהן לאטמוספרה מממנות שתילת עצים. בדרך דומה נוהגים גם בחקלאות שבה שורפים אזורים של יערות גשם –  שותלים עצים חדשים כ"תחליף". אך כשעוסקים בקיזוז פליטות, לא מדובר בהחלפה פשוטה של עץ מול עץ, כי עץ צעיר אינו שקול לעצים ותיקים. שינוי האקלים יחריף בעשרות שנים הבאות, שזה הזמן שייקח עד שעצים חדשים יגדלו ויטמיעו מחדש את כמות הפחמן שנפלטה כאשר שרפו עצים ותיקים.

לייעור עלולות להיות גם השלכות שליליות. יש נטייה לשתול עצים שגדלים מהר, אך נטייה זו עלולה להוביל לשתילה של מינים זרים לאזור, שידחקו מינים מקומיים. בנוסף, ייעור במין יחיד של עצים אינו מורכב דיו מבחינת בית הגידול שהוא מספק. הפתרון הוא כנראה ניהול נכון של היערות מבחינת הכריתה והשתילה. לדוגמה, יש שיטות ייעור בר-קיימא, המבוססות על ניצול היער בשיעור שאינו עולה על כושר הייצור והחידוש שלו, תוך שמירה על המגוון הביולוגי, כושר הייצור וההתחדשות, ופוטנציאל היער למלא את תפקידיו האקולוגיים, הכלכליים והחברתיים, בלי לגרום נזק למערכת האקולוגית.

 אין לנו כדור אחר או תוכנית ב' להחלפת מאגרי הפחמן הטבעיים. השמירה על היערות הטבעיים היא חיונית לקיומנו. ללא מודעות וניהול נכון אנחנו עלולים להביא את מאגרי הפחמן הללו עד הקצה.