Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
באזורים ים-תיכוניים, שרפות מוכרות היטב למערכת האקולוגית, ובמהלך האבולוציה התפתחו אצל בעלי החיים והצמחים החיים באזורים אלה התאמות להתמודדות עם שרפות. אולם, בעשרות השנים האחרונות, עם העלייה בתדירות השרפות ובעוצמתן, הולכות השרפות ותופסות את מקומן בראש רשימת האיומים החמורים שמסכנים את הטבע. האם המערכת האקולוגית יכולה להתאושש ולהשתקם לאחר שרפה בעוצמה גבוהה?
על שאלה זו ואחרות מנסים לענות חוקרים מהמעבדה האנטומולוגית לאקולוגיה יישומית, בשיתוף עם אגודת חובבי הפרפרים בישראל. פרפרים משמשים כסמנים ביולוגיים (ביו-אינדיקטורים) טובים ורגישים להערכת מצב המערכת האקולוגית ותגובתה להפרעות שונות, ויש הרבה מה ללמוד מהם, גם על השפעתן של שרפות.
סיבה לדאגה, אך גם למחקר
בישראל אין שרפות טבעיות. הגורמים לשרפה בארץ הם תמיד רשלנות אנושית או זדון. שינוי האקלים החמור באזורנו, המתבטא בעליית הטמפרטורות, בעלייה בתדירותם של גלי חום, תקופות יובש ובצורת ארוכות, ירידה בלחות ועוד, מעלה באופן משמעותי את הסיכון לשרפות הרסניות. מגמות שינוי האקלים החזויות לישראל צפויות להגדיל עוד יותר את תדירות השרפות ואת עוצמתן. עדות חמה לכך, תרתי משמע, היא השרפה הגדולה שפרצה באפריל האחרון (2025) בפארק קנדה וביער אשתאול שבאזור השפלה, לאחר חורף שחון במיוחד. האש, שהשתוללה ימים ארוכים, הותירה אחריה 20,000 דונמים שרופים של יערות נטועים של אורן ועצים אחרים, שטחי חורש ובתה טבעיים ושטחי חקלאות.
שרפה בעוצמה גבוהה משאירה חותם משמעותי בשטח; מימין ובמרכז – נחל הבשור, נגב מערבי; משמאל – יער קק"ל, כיסופים. צילום: עדי רמות
השרפה החמורה הזו מצטרפת לגל השרפות ששטף את הגולן, הגליל והנגב המערבי מאז השבעה באוקטובר 2023. רבות מהשרפות הללו היו גם הן רבות עוצמה ונרחבות בהיקפן, והן גרמו לנזק סביבתי ונופי רב ולפגיעה חמורה בכל רכיבי המערכת האקולוגית. הנזקים וההרס שנגרמו כתוצאה מהשרפות, ומהלחימה בכלל, העלו את הצורך הדחוף בהערכת מידת הפגיעה האקולוגית בטבע ובשטחים הפתוחים באזורים שנשרפו. כאן נכנסה לתמונה מאל"י- המעבדה האנטומולוגית לאקולוגיה יישומית, המבצעת מחקר ייחודי מסוגו בישראל.
הפרפרים – עוזרי מחקר מצטיינים
מאל"י קידמה את יוזמתו של דובי בנימיני, יו"ר אגודת חובבי הפרפרים בישראל, שהציע לנטר בצורה סיסטמטית פרפרי יום בשטחים השרופים, וכך לבחון את מידת הפגיעה של השרפה ואת קצב התאוששות המערכת האקולוגית מנקודות מבט שניטור צומח, המוכר ומקובל לאחר שרפות, לא עונה עליהן.
פרפרים הם סמנים ביולוגיים טובים למצב המערכת האקולוגית; צוות מאל"י נערך לניטור פרפרים בשדה. צילום: יעל נבון פורמן
הפרפרים רגישים מאוד לתנאי הסביבה ומגיבים במהירות לשינויים שמתרחשים בהם, ולכן יכולים לשמש סמנים ביולוגיים טובים ואמינים למצבה של המערכת האקולוגית. גורמים רבים, ובכללם שרפות, משפיעים לרעה על הפרפרים ומהווים איום בלתי פוסק על קיומם, בעיקר עקב פגיעה בבתי הגידול ובצמחים הפונדקאים שלהם. ירידה בעושר המינים ובשפע הפרטים של הפרפרים בבתי הגידול שבהם הם נפוצים יכולה להעיד, למשל, על שינוי לרעה בתנאי בית הגידול, או על שינוי בשפע ובתפוצה של מיני צמחים שמספקים לפרפרים מקום להטלת ביצים ומקור מזון (צוף פרחים לבוגרים, עלים לזחלים).
מערך המחקר
השטחים שנשרפו ונכללים במסגרת המחקר שכבר החל הם אזורי הלחימה בצפון (גליל מזרחי וגליל מערבי), בדרום (עוטף עזה), ובשפלה (פארק קנדה ופארק אשתאול). שטחי המחקר, שמשתרעים על פני שטחים נרחבים, מייצגים מגוון גדול של בתי גידול ותצורות צומח: חורש פתוח וחורש צפוף, יערות נטועים ומעורבים של קק"ל, שיחיות (גריגות) ובתות עשבוניות. לכל שטח מחקר שרוף שבו מתבצע ניטור פרפרים נבחר שטח ביקורת סמוך, שדומה במאפייניו לשטח טרום השרפה, לצורך השוואת מדדי הניטור בין אזורים שרופים לאזורים שלא נפגעו כלל מהאש, או לאזורים במורד הרוח שלא נפגעו מהאש וגם לא מהעשן.
ניטור פרפרים בשטחים שנשרפו בנגב המערבי, ובשטחים סמוכים שלא נפגעו מהאש. צילום: עדי רמות
החוקרים הולכים במסלולי ניטור קבועים ומתעדים את מיני הפרפרים שנצפים ואת מספר הפרטים בכל מין. נתונים אלה מאפשרים לבחון האם יש הבדל בין בתי הגידול השונים ותצורות הצומח השונות באזורי המחקר השונים מבחינת השפעת השרפה על השפע, העושר, המגוון וההרכב של חברת הפרפרים. בנוסף, החוקרים מתמקדים בהשפעת השרפה על מינים מאוימים. ניטור לאורך חמש שנים יאפשר לבחון האם ובאיזה קצב הפרפרים שנפגעו חוזרים לשטח שנשרף, והאם בעקבות שינויים בתנאי בית הגידול יהיו מינים שלא יתאוששו, או לחלופין יופיעו מינים חדשים (אולי גם מינים פולשים).
ממצאים ראשונים
ממצאי הניטור שנאספו עד כה, לאחר שנת המחקר הראשונה, מאפשרים "לצייר" תמונה מעניינת. גלעד בן-צבי, מנהל המעבדה האנטומולוגית לאקולוגיה יישומית, משתף בכמה מהם. ברוב מסלולי הניטור נצפו הבדלים ברורים בשפע ובעושר מיני הפרפרים, עם ערכים גבוהים יותר באזורים שלא נשרפו. לדברי בן-צבי, זוהי תוצאה צפויה, מפני שחלף זמן קצר בלבד מאז השרפות, וההבדלים בין השטחים השרופים לאלו שאינם שרופים עדיין משמעותיים ודרמטיים ביותר. בינתיים מסתמן, שככל שעובר זמן רב יותר מאז השרפה, ההבדלים מתונים יותר, מה שאולי מעיד על תחילתה של התאוששות. ההבדלים ניכרים במיוחד באביב, עונת השיא של פריחה ופעילות פרפרים ומאביקים בכלל.
העדפה ברורה לאזורים שלא נפגעו בשרפה נצפתה לגבי שני מיני פרפרים בשנים הראשונות לאחר השריפה – סטירית אפלה (מימין) חובבת חורש, וירוק-כנף מפוספס (משמאל), מין בסכנת הכחדה שחובב שטחים פתוחים. צילום: אופיר תומר
מעניין לציין שבמסלולי ניטור מסוימים, בתצורות הצומח של החורש והשיחייה הצפופים, האזורים השרופים היו דווקא עשירים ושופעים יותר בפרפרים. נראה שהסיבה לכך היא שפתיחת הצמחייה המעוצה והסבוכה (עצים, שיחים ומטפסים) בעקבות השרפה אפשרה למיני פרפרים ג'נרליסטים, כלומר פרפרים שאינם תלויים בצמח פונדקאי מסוים, מעבר חופשי וקל יותר בשטח. כמו כן, השטחים ש"התפנו" מהצומח המעוצה כוסו בצומח עשבוני לאחר עונת הגשמים ואולי משכו אליהם פרפרים.
חשיבות המחקר
ממצאי המחקר מעלים שאלות נוספות לגבי אופן הניהול הרצוי של האזורים שנשרפו. למשל, האם רצוי לשמר שטח פתוח, שהתחדשות הצומח בו היא דינמית, שהוא מאופיין בכתמיות שיש בה שילוב של צומח מעוצה שלא נשרף וצמחייה עשבונית, ושמיני פרפרים רבים יכולים להיות בו, או שעדיף שכל אזור יחזור לתצורת הצומח שאפיינה אותו, ישתקם ויקיים את מגוון המינים שאפיין אותו לפני השרפה?
כיצד נכון לשקם את השטחים שנפגעו מהשרפה? שטחי המחקר בנחל גרר, נגב מערבי. צילום: עדי רמות
ממצאי המחקר יהוו בסיס לתוכנית טיפול ושיקום אקולוגי בשטחים ובאוכלוסיות שנפגעו ויסייעו בתיעדוף בהתאם לאופי השטח, למידת הפגיעה ולאופן הטיפול שיידרש. בנוסף להבנת השפעת השרפה על הפרפרים כסמנים ביולוגיים למצב המערכת האקולוגית לאחר הפגיעה, הנתונים שייאספו באתרי הביקורת לגבי תפוצת הפרפרים, מיני הפרפרים הפגיעים, מינים פולשים וכדומה, יוסיפו מידע רב לידע הקיים עד כה על אזורים ובתי גידול שכמעט לא היו מנוטרים עד היום במסגרת תוכנית הניטור הלאומית.
