תהליכי אבולוציה כיום

ביות והשבחה: ברירה מלאכותית

מזה אלפי שנים שבני האדם בוררים באופן מלאכותי צמחים ובעלי חיים. כך הצטבר מידע ממספר רב של ניסויים ארוכי טווח, שנערכו על מגוון מינים, שמאפשר לנו להבין כיצד מינים משתנים כתוצאה מרבייה סלקטיבית. דוגמאות לשינויים נרחבים במינים ניתן לראות גם בצמחים וגם בבעלי חיים. לדוגמה, ברוקולי וכרוב ניצנים לא דומים לקרוב שלהם, כרוב הבר, אך הם הושבחו ממנו. ניסויים אלו מראים שלברירה, מלאכותית או טבעית, יכולה להיות השפעה מרחיקת לכת על אוכלוסיות. היא יכולה לשנות ולעצב מחדש את המראה ו/או ההתנהגות של יצורים, עד כדי כך שהם יגלו דמיון מועט ביותר לאבותיהם.

אקולוגיה של אוכלוסיות

אחת הטענות המרכזיות בתיאוריית האבולוציה היא כי הסביבה משפיעה על האבולוציה של אוכלוסיות.
בכל מערכת אקולוגית יש כמות מוגבלת של משאבים עבור היצורים שמתקיימים באותה מערכת. כתוצאה מכך,  בין הפרטים השונים באוכלוסייה מתקיימת תחרות על המשאבים, והפרטים בעלי התכונות המתאימות יותר יצליחו לשרוד ולהתרבות טוב יותר.

דוגמה לכך ניתן לראות בדרורי בית, מין שיובא לצפון אמריקה רק באמצע המאה ה-19. משמונה זוגות דרורים ששוחרו בניו יורק בשנת 1851 צמחו אוכלוסיות הדרורים, והדרורים נפוצים היום בכל צפון אמריקה (למעט צפון קנדה ואלסקה). שונות גנטית באוכלוסייה ולחצי ברירה בבתי גידול שונים הביאו במהלך 150 השנים שחלפו להתפתחות אוכלוסיות בעלות מאפיינים שונים: הדרורים בצפון הם גדולים יותר וכהים יותר מאשר הדרורים בדרום. צבע כהה מאפשר קליטת חום טובה יותר מצבע בהיר, וגודל גוף גדול יותר מקנה יחס בין שטח פנים לנפח קטן יותר ואיבוד חום מועט יותר. שתי תכונות אלו מקנות התאמה טובה יותר לאקלים קר. זו דוגמה לברירה טבעית שפעלה על אוכלוסיית הדרורים במשך כ-150 שנה ומדגימה מיקרו-אבולוציה בסדר גודל של יבשת שלמה.

תהליכים אבולוציוניים במעבדה

דוגמה למערכת ניסוי שמדגימה תהליכים אבולוציוניים בתנאי מעבדה היא היא מערכת הניסויים בדגי גופי (guppy) של החוקר ג'ון אנדלר. נקבות דגי הגופי מעדיפות להזדווג עם זכרים צבעוניים. גם הטורפים של דגי הגופי "מעדיפים" את הזכרים הצבעוניים, כי הם בולטים יותר ולכן קל יותר לטרוף אותם. בבית הגידול הטבעי של דגי הגופי, נחלים בטרינידד, יש מקומות עם הרבה טורפים ומקומות עם פחות טורפים. נמצא שבאזורים בנחל שבהם מעט טורפים זכרי הגופים צבעוניים יותר, ואילו במקומות שבהם יש שפע טורפים, הזכרים פחות צבעוניים ובולטים.

כאשר העביר ד"ר אנדלר טורפים לאזורים שבהם היו זכרים צבעוניים ובולטים, הברירה הטבעית עבדה, ותוך דורות ספורים הזכרים באוכלוסייה היו הרבה פחות צבעוניים. ניסוי זה הצטרף לעדויות רבות אחרות, שמראות כי שונות בתכונות בתוך האוכלוסייה (צבעוניים יותר או פחות) מהווה חומר גלם לברירה טבעית כאשר תנאי הסביבה משתנים, וכתוצאה מכך לאבולוציה של האוכלוסייה.