17:03
הדפסהשיתוף

דרך כל בשר

מיד עם הופעתו בעולם למד האדם הקדמון לצוד חיות בר כדי לדאוג לארוחה הבאה. הוא פיתח כלים, שכלל יכולות, רדף אחרי חיות ואז גידל אותן ליד הבית. הבעיה הגדולה היא שבדרך הוא העלים מינים רבים של בעלי חיים.

יעל פרוינד-אברהם | פורסם ב-07 נובמבר 2023

הציור הפיגורטיבי העתיק ביותר בעולם

לפני 44,000 שנה טיפס אומן במעלה קיר מערה באי האינדונזי סולאווסי. חמוש במכחול ובפיגמנט אדום הוא נעצר במדף המערה והחל לצייר סצנה שלמה ורבת דמיון שנפרשה על פני כמה מטרים. בציור נראית קבוצה של ציידים זעירים, לחלקם איברי חיות, המאגפים בחניתות וחבלים חזירי בר אימתניים וכמה תאואים קטנים. על אף שהמערה נחפרה ונחקרה בלי סוף, רק בשנת 2019 הבחין ארכיאולוג  מקומי בחור חמקמק בתקרת המערה הפרהיסטורית. הארכיאולוג מיהר לטפס על עץ תאנה סמוך, הציץ אל תוך המערה ונדהם לגלות את הציור הפיגורטיבי העתיק ביותר בעולם שנמצא עד כה, אבן דרך בעולם האומנות. הציור קטף את התואר מציורי מערות פרהיסטוריות מאוחרים ממנו, ועל הדרך הצטייד גם בתואר נוסף: סצנת הציד העתיקה בעולם. כמו רבות מאחיותיה, הסצנה משקפת אפיזודה מהמציאות היומיומית של האדם הקדמון: ניסיון לתפוס את הארוחה הבאה.

עצמות צבאים ממוצא. צילום: סשה פליט, באדיבות המכון לארכיאולוגיה אוניברסיטת תל אביב

עצמות צבאים ממוצא. צילום: סשה פליט, באדיבות המכון לארכיאולוגיה אוניברסיטת תל אביב

על אף שגילה של סצנת הציד העתיקה בעולם הוא כמה עשרות אלפי שנים, ההיסטוריה של ציד בעלי חיים עתיקה ממנה בהרבה. היא מתחילה כנראה הרחק משם על ציר הזמן, לפני 2.5 מיליון שנה, עם הופעת ההומינידים – משפחת קופי האדם ומיני האדם הקדומים והמודרניים. "יש ויכוח בספרות האם ההומינידים הראשונים צדו את טרפם או אכלו נבלות. היום נוטים יותר לקבל את הרעיון שהם צדו", אומרת פרופ' לידר ספיר-חן, ארכיאוזואולוגית – ארכיאולוגית שעובדת על עצמות בעלי חיים וחוקרת יחסי אדם-חיה. "יתכן שהם שילבו אכילת נבלות בתפריט, ואז נשאלת השאלה, האם זו אכילת נבלות אקטיבית, כלומר האם הם מצאו את הנבלות במקום, או פסיבית, כלומר ברגע שאוכלי הנבלות האחרים סיימו את מלאכתם הם באו ולקחו את השאריות. יש גם אפשרות שהם גירשו את הטורף ולקחו את מה שהוא צד. במערות שנחקרו באפריקה, למשל, נמצאו שרידי בעלי חיים לצד שרידי אדם, ואז עלתה במחקר השאלה האם הם צדו את בעלי החיים בעצמם או הביאו שרידים שצד מישהו אחר. עלתה גם אפשרות שאולי האדם היה הניצוד. עם הזמן, בעזרת שיטות וכלים חדשים, התמונה שלנו לגבי ראשית אכילת הבשר משתנה".
מה קורה מאותו רגע עלום, שבו האדם הקדמון משנה את מקומו במארג המזון והופך לטורף-על, קשה לדעת. לחוקרים אין מספיק נקודות על ציר הזמן, אבל יש בהחלט כמה תחנות חשובות בדרך.

שימוש באש לצלייה בשר

800 אלף שנה היא נקודה משמעותית אחת, והיא קשורה במהפכה תזונתית אדירה שקיבעה את מעמדו של הבשר בתפריטו של האדם הקדמון. את הנקודה סימנו הודות לאתר פרהיסטורי חשוב על גדתו המזרחית של הירדן, סמוך לגשר בנות יעקב. שם נמצאו לצד שרידי פיל ישר-חט שנטבח (והאקדח המעשן: כלי צור ובזלת מסותתים היטב) שרידים רבים למדורות שהדליקו אנשי המקום.
האתר מהווה אחת העדויות הקדומות ביותר לשימוש האדם הקדמון באש. זאת הייתה נקודת מפנה בחייו: האש אפשרה לו לא רק להתנהל בחושך ולהגן על עצמו מפני טורפים ועוקצים למיניהם; הוא גם יכול היה להוסיף חלבונים ופחמימות מבושלים לתפריט, ליהנות מבשר קל יותר לעיכול וללעיסה הדורש פחות אנרגיה, וכן להיות מוגן מחיידקים ומהרעלות מזון. גם במערת קסם, הצעירה מהאתר הצפוני בכ-500 אלף שנה, מעידות עצמות חרוכות מאש שצלייה מכובדת התבצעה במקום.

חפירות באתר קסם, מקור: ויקיפדיה

חפירות באתר קסם, מקור: ויקיפדיה

כדי לספק את הבשר לחגיגות העל-האש היה צורך לשכלל את הטכניקה: "אנחנו כל הזמן רואים התפתחות בשיטות הציד", מסבירה ספיר-חן. "בהתחלה ישנו ציד אקראי שבו, כמו טורפים אחרים, צדים את מי שקל לצוד, שאלה הם בדרך כלל בעלי חיים חלשים יותר – זקנים וצעירים. לפני 400 אלף שנה רואים כבר התמחות בציד. מעדיפים לצוד זכרים בוגרים, שמספקים הכי הרבה תמורה קלורית. כלומר, זה כבר לא ציד אקראי. במהלך הזמן רואים השתכללות גם בכלי הציד. אם הם התחילו לצוד במקלות ובענפים, לאט לאט הם לומדים לייצר חניתות וגרזינים. ואם נקפוץ קדימה בזמן אל לפני כ-15,000 שנים, לתקופה של אחרוני הציידים ומעט לפני ראשית החקלאות וביות בעלי החיים, נראה שהציידים משתמשים בחץ וקשת, בונים 'עפיפונים' (מבנים בצורת וי שאפשרו לצוד בעלי חיים בכמות גבוהה) וכו'. כל אלה עוזרים כמובן להכניס עוד בשר לתפריטו של האדם הקדמון".

לומדים על העדפות קולינריות של האדם הקדום

כדי ללמוד קצת על ההעדפות הקולינריות של תושבי האזור, אפשר להישיר מבט לאתר הארכיאולוגי במוצא. האתר נחפר כבר כמה עשורים על ידי רשות העתיקות, ונחשפו בו שכבות רבות המתוארכות לרצף שבין אחרוני הציידים לראשוני החקלאים. ספיר-חן עצמה ותלמידיה לאורך השנים עבדו רבות על עצמות בעלי החיים שנמצאו במקום. "במוצא אנחנו פוגשים את כל שלבי המעבר לביות, החל מהתקופה הניאוליתית המוקדמת – תקופה שבה עדיין לא מבייתים – וכלה בניאוליתית המאוחרת. מצאנו שבשלבים המוקדמים הם צדים המון צבאים והרבה בעלי חיים קטנים יותר, כמו ארנבות, חולדות, שועלים וחתולים. לאט לאט הם מחליפים את בעלי החיים שהם צדים בבעלי חיים שהם מגדלים ליד הבית, בעיקר עיזים. אגב, קיים ויכוח במחקר האם בייתו את העיזים באופן מקומי או שייבאו אותן והן כבר הגיעו מבויתות. במוצא ובאתרים נוספים שחקרנו יכולנו למצוא תשובה: אנחנו רואים שהשינוי בין הציד האקראי לאחזקת עיזים, יחד עם השינוי בגודלן הפיזי של העיזים, הוא הדרגתי מאוד ולאורך זמן, כלומר נעשה ביות מקומי של העיזים והעז לא הגיעה מבחוץ בשלבים יותר מאוחרים".

אתר החפירות במוצא. צילום: יגאל זלמנסון, מתוך אתר פיקיויקי

אתר החפירות במוצא. צילום: יגאל זלמנסון, מתוך אתר פיקיויקי

הציד, הביות ובאופן כללי חדירת הבשר באופן אינטנסיבי לתפריט, שינו את אורחות חייו של האדם, שינוי שנמשך עד ימינו אלה. לשינויים שהתרחשו אז הייתה גם השפעה נוספת ופחות רצויה: הכחדת מינים. עודף ציד בסביבתו הקרובה של האדם הקדמון הוביל להיעלמותם של מינים מסוימים, ויש הסבורים שזה, בין השאר, מה שגרם לו להתחיל לגדל את בעלי החיים ליד הבית. ההשפעה של שינוי אורח החיים הייתה גם עקיפה: עצם המעבר של האדם ליישובי קבע גרם לו לברא יערות, לפגוע בצמחייה וכתוצאה מכך הצטמצמו אזורי המחיה של בעלי החיים הצמחוניים ונותר להם פחות מזון. שני מחקרים שהתפרסמו בכתב העת Science בשנת 2001, ובחנו את היעלמותם של מינים שונים מצפון אמריקה ומאוסטרליה, הראו שבעלי החיים נעלמו בתזמון מעניין התואם להפליא את הגעת האדם ליבשת.

ומה היה כאן בארץ?

ומה באשר למרחב שלנו? הכחדת המינים לא פסחה עליו, ומתברר שפעם הייתה כאן כמעט סוואנה. "בארץ הסתובבו בעבר פילים והיפופוטמים והם הוכחדו לגמרי", אומרת ספיר-חן. "במהלך תקופת הברזל, לפני כ-3,000 שנים, הערים גדלות וכורתים יערות לצורך הרחבה של יישובים. כך נעלמים הרבה מאוד מינים גדולים של חיות בר: ההיפופוטם נעלם ובקר הבר נכחד מקומית בתקופה הזו, הבובל, שהוא מין של אנטילופה שהייתה פה פעם, נכחדת, וזה מתרחש ממש במקביל להתפשטות האדם והתמעטות היערות".

צריכת הבשר העולמית גדלה מאוד לאורך השנים, אבל את הציד אנחנו עושים כבר בסופרמרקט. עם זאת, השפעתה של אכילת בשר על מגוון המינים עדיין כאן: כריתת יערות לצורכי חקלאות "בשרית" עדיין מתרחשת. גידול האוכלוסייה משפיע גם הוא, כאשר שטחי הבר מצטמצמים עקב בנייה ופיתוח עירוני. לזה מתווספים גורמים חיצוניים, כמו שינוי האקלים ופגעי ההתחממות הגלובלית, שמסייעים להעלמת מינים מהנוף. בחלק מהמינים אפשר לחזות היום רק על קירותיהן של מערות פרהיסטוריות.

אולי יעניין אותך גם

כל הזכויות שמורות למוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט
אזור תוכן, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + z
Silence is Golden