מארי אנינג, ציידת המאובנים

מהו מאובן?

מאובן הוא מעין העתק או חותמת של שרידי צמחים ובעלי חיים שחיו בעבר. המאובן אינו גופו של היצור החי עצמו. מאובן יכול להיות של בעל חיים או צמח שלם או רק של חלקים ממנו, והוא יכול להיות בגדלים שונים, ממאובן ענק של דינוזאור ועד מאובן מיקרוסקופי של יצורים חד-תאיים. כדי ששרידי בעלי חיים וצמחים יהפכו למאובנים עליהם לעבור תהליך איטי, ארוך וייחודי, שנמשך עשרת אלפים שנים ויותר. 99.9% מהיצורים החיים לא הופכים למאובנים. רובם נאכלים או מתפרקים ולא נותר מהם שריד. מכיוון שכך, שמאובן הוא ממצא נדיר ומיוחד מאוד.

ילדה צעירה על חוף ליים רג'יס

תחום המדע העוסק בחקר מאובנים נקרא פליאונטולוגיה. תחילתו במאה ה-19, ומארי אנינג הייתה  אחת הדמויות המרכזיות שעיצבה את התחום ותרמה רבות להתפתחותו. הסיפור של אנינג, כמו סיפורו של כל מאובן שנשמר ומתגלה, הוא סיפור ייחודי ונדיר.

מארי אנינג נולדה ב-1799 למשפחה ענייה, שחייתה בשולי החברה וגם בשולי אנגליה, בעיר החוף הקטנה ליים רג'יס (Lyme Regis) שבדרום אנגליה. המשפחה הייתה כה ענייה, והחיים היו כה קשים, עד שמתוך עשרה ילדים שנולדו למשפחה רק מארי ואחד מאחיה שרדו והגיעו לבגרות.

ריצ'רד אנינג, אביה של מארי, היה נגר, ולצורך השלמת פרנסתו היה מגיע אל החוף לחפש "אבנים מעניינות", שאותן מכר כמזכרות. מארי החלה להצטרף אל אביה כשהייתה בת חמש או שש, ועזרה לו למצוא את האבנים לאורך חוף הים. האב לימד אותה לזהות את האבנים, לחשוף אותן בעדינות ולחלץ אותן בשלמותן מתוך חולות הים. באותה תקופה, הקהילה המדעית עדיין לא הכירה בכך שהאבנים המעניינות מכילות שרידי יצורים חיים, שהן מאובנים למעשה. התיירים שהגיעו לעיירת החוף גילו עניין באבנים, שנראו להם משהו מיסטי, אגדי. הם רכשו את המאובנים ממשפחתה של מארי וכך בעצם התפרנסה המשפחה ושרדה.

מאובנים מיוחדים ונדירים

אביה של מארי, המפרנס העיקרי של המשפחה, הלך לעולמו כשמארי הייתה בת  10 בלבד. מארי הצעירה המשיכה לעזור בפרנסת משפחתה על ידי איסוף אבנים בחוף הים, וכשהייתה בת 12 בלבד, זיהתה יצור ימי גדול באבנים. כך הייתה מארי שותפה למציאת מאובן השלד הגדול ביותר שנמצא עד אז, מאובן של איכטיוזאור.

היה זה הראשון מבין גילויים מרכזיים ומדהימים שהיא גילתה במהלך חייה. כשהייתה בת 24 מצאה מארי עוד מין חדש למדע של יצור קדום ימי – פלסיוזאורוס.

כמו נשים רבות במעמדה, לא זכתה מארי להשכלה מעבר קרוא וכתוב, אך עובדה זאת לא עצרה אותה. היא קראה על מאובנים וחקרה את הנושא בכוחות עצמה, ללא תמיכה או עזרה, ועד מהרה נחשבה למומחית בתחום חקר המאובנים.

חוקרת פורצת דרך

בתחילה אספה מארי את המאובנים לצורך הישרדות כלכלית, אך ככל שהעמיקה בתחום החלה לאסוף מחדוות הגילוי עצמו, מתוך הבנה אמיתית של חשיבות ממצאיה. היא הבינה דברים שמדענים בזמנה עוד לא ראו בהם חשיבות כלל, מאובני גללים, למשל. מארי הבינה שמאובני גללים מכילים שאריות מזון של בעלי חיים שחיו בעבר, ושאפשר ללמוד מהם על תזונתם של היצורים הקדומים, והקפידה להמשיך לאסוף אותם, על אף שלא להם ערך כלכלי כלל, אלא רק ערך מדעי.

בעבודתה הניחה מארי אנינג יסודות לרעיונות רבים שהיו חדשניים לתקופתה, כמו הרעיון שלחיים יש היסטוריה ארוכה או שהיו יצורים שחיו בעבר הרחוק ונכחדו. היא תרמה רבות לעיצוב הבנתנו את החיים הפרהיסטוריים ואת ההיסטוריה של כדור הארץ ותרומתה למדע לא תסולא בפז.