יותר מדי אור

חתונה מאוחרת

הזוג המאושר שעמד נרגש מתחת לחופה לא היו מודע כלל לאורחים הבלתי קרואים שהסתובבו בין המוזמנים: חולדות, עכברים ושאר מכרסמים. בזמן שהנשואים הטריים היו מסונוורים מהרגע המרגש בחייהם, היו מי שהסתנוורו יחד איתם. בעזרת מלכודות מכרסמים שהוצבו במרחקים קבועים מהחופה ועד לרדיוס של 230 מטרים ניסתה ד"ר אביב אבישר להבין מה עובר על המכרסמים, שהפכו על כורחם לדיירי שלושה גני אירועים בכרמל.
זה קרה בתחילת העשור הקודם. ד"ר אביב אבישר, כיום מנהלת יחידת המחקר במכון דש"א ואז תלמידת תואר שני במעבדתה של פרופ' תמר דיין באוניברסיטת תל אביב, נחרדה לשמוע שבשעות שבהן אמורים שוכני החורש לקבל קצת חושך ושקט, מאירים על השטח שלהם בפנסים רבי עוצמה, מפעילים בו מוזיקה רועשת ומכניסים אליו מאות אנשים מהודרים. כדי לבחון אם אכן משפיעים גני האירועים על סביבתם הטבעית, בחנה אבישר את הרכב מיני המכרסמים החיים בשטח: כמה מהם הם מינים המאפיינים את החורש בכרמל וכמה נחשבים למינים מלווי אדם. בנוסף, היא בחנה מה מצבה הבריאותי של האוכלוסייה: כמה פרטים מתרבים, כמה סובלים מטפילים ואילו מהפרטים שמנמנים במיוחד.

המסקנות היו חד-משמעיות: "מצאתי שינוי בחברת המכרסמים בהתאם לקרבה לגני האירועים", מסבירה ד"ר אבישר. "במלכודות הקרובות לגנים היו יותר חולדות ועכברים, שהם מכרסמים מלווי אדם, בעוד שבמרחק רב יותר מצאנו יערונים גדולים, יערונים צהובי-צוואר ומינים נוספים שמאפיינים את החורש הים-תיכוני. מצאנו גם יותר קרציות ופרעושים אצל המכרסמים הסמוכים לגנים, ומשקלם היה נמוך יותר ממשקל המכרסמים הרחוקים יותר. עוד מצאנו, שפרטים בוגרים מהמין יערון גדול מתרבים פי שישה יותר במרחק. בגדול, הראינו שהקרבה לגני אירועים לא עשתה להם טוב, הן ברמת הרכב החברה והן ברמת המין הבודד".
הממצאים הראו שגני האירועים פגעו בתפקודם האקולוגי הטבעי של המכרסמים החיים בסמוך לגן האירועים. ההשפעה הלכה ודעכה ככל שהמרחק גדל, אבל לא נעלמה גם במלכודות המרוחקות. בשלב זה נשאלה השאלה, מה הפריע להם? האם זו הנוכחות האנושית, הרעש, האור או המזון שהצטרף לתפריט? "מדדנו את המרכיבים השונים בשטח, וגילינו שהמרכיב היחיד שעדיין הורגש במרחק של 230 מטרים היה האור שזלג בקלות למרחק הזה. המסקנה הייתה שהפגיעה נעוצה בהשפעות התאורה המלאכותית, מה שמכונה 'זיהום אור'. זאת הייתה הפעם הראשונה שנחשפתי לזה", אומרת אבישר.

אור גדול מאיר הכל

ד"ר אבישר הייתה מהראשונים שהכניסו את הנושא של זיהום אור לשיח, ולא רק בקרב אנשים שעוסקים בשמירת טבע. הבעיה של זיהום אור דורשת היערכות והתאמה מצד הגופים שאחראים לתאורה מלאכותית, שהיא אחד הגורמים השכיחים לזיהום סביבתי.

בשנים האחרונות גדלה המודעות ועימה והמחקר בנושא זיהום אור, וכיום ידוע שלתאורה שפועלת בשעות שבהן אמור להיות חושך יש השפעה מרחיקת לכת. היעדר חושך מוחלט משפיע על הנעשה בעולם הצומח והחי, ומהווה סכנה בריאותית גם לאדם. מדוע? כי מאז ראשית החיים, אחד הדברים הקבועים ביותר על פני כדור הארץ הוא אור השמש, ולכן עבור עולם החי אור הוא אות מהימן. האור הוא האות להחלפת פרווה, להתחלת נדידה, לכניסה למחילה לעת ליל, להפעלת אנזימים בגוף ועוד. הכול מתוזמר ומתואם: צמחים פורחים בתקופה שבה פעילים המאביקים, ציפורי שיר מגדלות את גוזליהן בתקופה שבה יש שפע של זחלים וכדומה. לכל אורגניזם יש שעון ביולוגי שמכתיב את התנהלותו, והאות העיקרי המסנכרן אותו הוא אור השמש.

היום, כאשר פנסי הרחוב מפיצים אור בהיר במשך כל הלילה, האות משתבש. וכך, למשל, זכרים של מינים מסוימים של ציפורי שיר, שהן פעילות יום, נשמעו שרים בשעת לילה. הציפורים מפרשות את האור המלאכותי כסימן לימי הקיץ הארוכים, מה שגורם להן להתחיל את עונת הרבייה מוקדם מהרגיל. הזכרים שרים את שירת החיזור מוקדם יותר, הנקבות מטילות מוקדם יותר, והגוזלים בוקעים מוקדם מדי, כשעדיין אין בנמצא זחלים שישמשו להם למאכל, והם פשוט מתים ברעב. ודוגמה אחרת: צבי ים הבוקעים מהביצה על החוף מנווטים את דרכם אל האזור הבהיר ביותר בשטח, שבאופן טבעי היה אמור להיות פני הים. אולם בשל תאורה על החוף הם מתבלבלים, ומגיעים בעקבות האות השגוי לטיילת הסמוכה.

במחקר שפורסם במאי 2024 ומשותף לבית הספר לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב, מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט והאוניברסיטה הפתוחה, בדקו החוקרים מה מעולל האור לצרצר השדה. הצרצר הוא חרק פעיל לילה, שמושך נקבות בעזרת צרצור רם במקצב קבוע. במסגרת המחקר עקבו החוקרים אחרי עשרות צרצרים, משלב הביצה ועד הבגרות, בקבוצות שנחשפו לתנאי תאורה שונים. הם מצאו שרוב הצרצרים שנהנו מתאורה הדומה לתאורה הטבעית החלו לצרצר בקצב מסודר עם כיבוי האור וחדלו עם הדלקתו. לעומתם, צרצרים שהיו חשופים לתאורה חלקית או מלאה בשעות החשכה איבדו את הסנכרון הטבעי ופיתחו מקצב פנימי משלהם. "צרצרים שמחזור האור והחושך שלהם מופר, מתנהגים כמו בני נוער בחופשה: פעילים או ישנים על פי שעון פנימי משלהם, או ללא כל סדר", אומרת קרן לוי, מעורכי המחקר. "בהשפעת זיהום האור שיוצר האדם, מאבדים הצרצרים את הקשר שלהם לסביבה הטבעית. שיבוש זמני הצרצור עלול לסכן את קיומה של האוכלוסייה, ואפילו את קיומו של המין כולו".

גחלת ויוקדת

עם השנים, כדור הארץ הולך והופך מואר יותר ויותר, וההערכה היא שהשטח המואר גדל ב-6% כל שנה. בדו"ח מצב הטבע של המארג, התוכנית הלאומית להערכת מצב הטבע, לשנת 2022, נבחן היקף תופעת זיהום האור בישראל. הממצאים לא היו מעודדים: ישראל היא אחת המדינות המוארות ביותר בעולם ביחס לשטחה. עם השנים חלה עלייה עקבית בעוצמות התאורה המלאכותית בישראל, וכיום מוארים בשעות הלילה יישובים, כבישים וגם מקומות אקוטיים לטבע הישראלי. האור זולג לשטחים הפתוחים ולשמורות הטבע והשפעתו ניכרת. אחת הנפגעות, למשל, היא החיפושית האהובה פולטת האור, הגחלילית. גם אם מלכתחילה לא הייתה ישראל "מעצמת" גחליליות, אורותיהן העדינים, שמשמשים אותן לתקשורת, נראו בארץ לא מעט. ביאליק אפילו נבר למענן בכתבי חז"ל כדי להעניק להן את שמן: "בלילה היא גַּחֶלֶת ויוקדת, יבוא הבוקר ואתה רואה שאינה אלא תולעת". בשירו אצבעוני כבר נזכרת "הַגַּחְלִילִית, יָאִיר נֵרָהּ". אבל מחקרים מהשנים האחרונות מראים שמספריהן של הגחליליות בארץ ירדו פלאים. אחד הגורמים המשמעותיים, לצד הדברה וקיטוע בתי גידול, הוא תאורת הלילה שזולגת מאזורים מיושבים וממסכת את איתותי הגחליליות.

הזמן הצהוב

הבשורה הטובה היא שהיום כבר פועלים למזעור התופעה. מסקנות דו"ח המארג, עמדת האגודה הישראלית לתאורה, הנחיות המשרד להגנת הסביבה וממצאי החוקרים מכתיבים התנהלות חדשה. יחד עם זאת, מדינת ישראל עדיין ממשיכה להיות משיאניות המדינות המוארות ביותר ביחס לשטחן.
אז מה אנחנו יכולים לעשות כדי להפחית את זיהום האור בסביבתנו? ראשית, להשתמש בתאורת החוץ של ביתנו רק בנורות המפיצות אור צהוב, שפוגע פחות בשעון הביולוגי, לכוון את התאורה למקום הנדרש ולכבות אותה כשאין בה שימוש. אבל נראה שהדבר החשוב ביותר הוא להעלות את המודעות לבעיה של זיהום האור בקרב הציבור הרחב, כך שכל אחד ואחת יוכלו להשפיע, אפילו במעט, על סביבתם הקרובה.