ארכיאומלקולוגיה, מחקר של קונכיות הרכיכות מחפירות ארכיאולוגיות, הינו תחום שנחקר בישראל החל משנות ה-30 של המאה העשרים. במהלך כשלושים השנים האחרונות חלה האצה בתחום מחקר זה וכיום ניתן לשחזר ולאפיין את אופן השימוש בקונכיות במהלך התקופות השונות. חרוזי הקונכיות הקדומים ביותר בעולם המוכרים כיום, נתגלו בחפירות בארץ ישראל, במערת הגדי שבנחל מערות, ובמערת קפזה שבגליל התחתון (איור 1). במהלך התקופות הפריהסטוריות היה שימוש בקונכיות בעיקר כחרוזים או קישוטי גוף. בתקופת התרבות הנאטופית (לפני כ-12,000 שנה) התחיל ניצול של קונכיות כחומר גלם ויוצרו מהם חרוזי דיסק (איור 2). בתקופות הניאולית והכלקולית החל מסחר ארוך טווח בקונכיות ובחפירות התגלו קונכיות שמקורן הן בים התיכון, והן בים סוף, בנהר הנילוס, ואף חרוזי קונכיות מהכנרת נתגלו בהר הנגב. במקרים בודדים ייתכן ורכיכות שימשו למאכל.

החל מתקופת הברונזה החלו לנצל קונכיות בארץ ישראל גם לשימושים יומיומיים שונים (איור 3). רכיכות נוצלו כמקור מזון, והחל מאמצע האלף השני לפנה"ס שימשו גם כחמרי בנייה וחלזונות ארגמן שימשו לייצור צבענים. בתקופת הברזל יש שימוש ניכר בקונכיות פי הכושי אשר ייתכן ושימשו כאמצעי תשלום בנוסף לשימוש בהן כקמיעות (איור 4). בתקופות קלאסיות ובתקופות מאוחרות יותר היה מסחר ארוך טווח בקונכיות, אך השימוש בקונכיות בתקופות אלה איננו מובן דיו.

 מלבד הניצול של קונכיות בידי האדם, ניתן להיעזר בקונכיות מחפירות ארכיאולוגיות לצורך שחזור הסביבה והאקלים של העבר, ואף לצורך תיארוך של ממצאים ארכיאולוגיים. במחקרים עתידיים נערוך ניסויים שיאפשרו לשחזר את אופן ייצור החרוזים וננסה להפיק מידע איזוטופי מן הקונכיות לשם שחזור דרכי מסחר ושחזורים אקלימיים.

אוספים