ד"ר יוסף הלפרין נולד ב-1922 בלודז, פולין. בפרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט לברית המועצות ועבד כמורה בבית ספר כפרי במערב רוסיה לבנה. הצליח לשרוד את הכיבוש הנאצי של רוסיה לבנה וב-1944 הצטרף לפרטיזנים הפולנים. עלה לארץ ב-1945. למד בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות, עסק בחינוך ולימד ביולוגיה בבית ספר ובמכון הביולוגי-פדגוגי בירושלים.

 

החל מ-1958 פעל בתחום היערנות, בפרט בחקר האנטומופאונה של היער במכון לחקר היער "אילנות", שם הקים מעבדת מחקר, ובמרכז וולקני בבית דגן. ב-1967 נבחר למזכירות העולמית של אנטומולוגי יער ובמשך שנתיים שימש כמתאם של מחקר חרקי היער במזרח התיכון מטעמה. במהלך שנות פעילותו גילה כ-600 חרקים החדשים לישראל וכ-40 החדשים למדע, ופרסם עשרות מאמרים מדעים, בהם 12 מונוגרפיות על מזיקי יער מקומיים ופולשים. החל מ-1987 גמלאי, מתגורר בנס ציונה, ממשיך בפרסום מאמרים מדעיים, מדעיים-פופולאריים וזיכרונות.

 

באפריל 2004 ד"ר הלפרין העביר את האוספים שלו לאוסף הלאומי. האוסף כלל שני ארונות עץ וארבעים מגרות ללא ארון עם חרקים משופדים על סכות, ארון עץ עם אוסף חלקי צמחים ניזוקים, מספר ארגזים עם צנצנות עם חרקים משומרים בכוהל ואוסף ספרים ומאמרים.

 

האוסף מייצג יותר מ-50 שנות איסוף בישראל, מכיל type material, רובו הוגדר על ידי המומחים, אך עיקר חשיבותו– האופי הייחודי שלו כאוסף עם דגש על האנטומופאונה של היער בכלל, ועל החרקים הקשורים אל העץ בפרט. ייחודיות נוספת של האוסף היא בשיטת האיסוף: פרטים רבים גודלו מצמחים פונדקאים, וזה מקנה מידע שערכו לא יסולא בפז על ביולוגיה של מינים אלה. הקבוצות הבולטות בנציגותן באוסף הינן:חפושיות (אנוביתיים, ברקניתיים, חדקוניות, יקרוניתיים, קלריתיים, קמביתיים, ענפיתיים ועוד), פרפראים, צרעות טפיליות (צרעתניים, ברקוניים ועוד), פשפשאים (אנתוקוריתיים, פשפשיתיים עוד), אחידי כנף (פסילות) ופסוקאים.

אוספים