02:36
הדפסהשיתוף

עבודת אדמה

מצד אחד, החקלאות האינטנסיבית עומדת מאחורי רוב מה שאנחנו אוכלים; מצד שני, החקלאות היא שפוגעת אנושות בקרקע שאמורה להניב את האוכל הזה. גישה חקלאית חדשה מאפשרת לאדמה להישאר בריאה ופורייה ולהמשיך להעניק את מגוון השירותים שלה – לנו ולשאר היצורים הנסמכים עליה

יעל פרוינד-אברהם | פורסם ב-16 אוגוסט 2023

התחזית של מלתוס

בשלהי המאה ה-18 הציג הכלכלן הבריטי תומאס מלתוס תחזית קודרת למין האנושי. לטענתו, מכיוון שאוכלוסיית העולם גדלה באופן גיאומטרי ואילו משאבי אספקת המזון גדלים באופן לינארי, הפער המובנה הזה יביא לקטסטרופה, עוני ורעב כבד. 

מלתוס לא דייק בנבואתו. למשל, הוא לא חזה את ההתפתחויות החקלאיות והטכנולוגיות שיגדילו את היכולת שלנו לייצר מזון ביעילות. עם זאת, הוא היה מהראשונים שהפנו את הזרקור לבעיית התזונה והתלות שלה במשאבי הטבע. בקולו הפסימי העלה מלתוס על סדר היום את העובדה שהיכולת להזין את אוכלוסיית העולם הגדלה הולכת ונשחקת באופן מטריד, מה שנכון כמובן גם לימינו אלה. הבעיה מתחילה באיום המתמשך על אחד המשאבים ההכרחיים לייצור מזון – הקרקע. 

השפעת החקלאות על הקרקע

כדי להבטיח ייצור מזון נדרשת קרקע פורייה, שניתן לקיים בה חקלאות, וכאן קורה דבר מעניין: מצד אחד, החקלאות האינטנסיבית היא שאחראית לרוב מה שאנחנו אוכלים; מצד שני, היא גם זאת שפוגעת אנושות במשאב הקרקע ובסביבה.

"לחקלאות יש השפעה אדירה על הסביבה, קודם כל במובן של תפיסת שטח", מסביר אורי רמון, מנהל מכון דש"א. "הבעיה נעוצה לא רק בהיקף השטח שהחקלאות כבר תופסת על פני כדור הארץ, אלא גם בדינמיקה. החקלאות היא המנוע המשמעותי ביותר להתמרת שטחים טבעיים. כמו כן לחקלאות יש תרומה משמעותית להתגברות פליטת גזי חממה ולשינויי האקלים בעיקר כתוצאה מממשק גידול בעלי חיים, ובאופן פחות גם מגידול צמחי".

צילום אוויר של שטחים חקלאיים, Planet Labs, Inc., CC BY-SA 4.0 <https://creativecommons.org/licenses/by-sa/4.0>, via Wikimedia Commons

צילום אוויר של שטחים חקלאיים, Planet Labs, Inc., CC BY-SA 4.0 <https://creativecommons.org/licenses/by-sa/4.0>, via Wikimedia Commons

איום על עצם קיומה של הקרקע

האיום רובץ גם על עצם קיומה של הקרקע. "בישראל, שבה החקלאות אינטנסיבית יחסית, הקיץ ארוך ויש שדות שהם בעל, כלומר מושקים על ידי משקעים טבעיים בלבד. בתחילת עונת הגשמים השדות האלה חשופים", אומר רמון, "וכשבא הגשם הוא יוצר סחף קרקע, מכיוון שאין צמחייה שמחזיקה את הקרקע. תהליך אובדן הקרקע הוא מהיר מאוד, ויכול להגיע לקצב של שלושה-ארבעה סנטימטרים לשנה, בעוד שהתהליך של יצירת קרקע יכול לקחת אלפי שנים. מחקר שנעשה ברמת מנשה, למשל, הראה ששטחים חקלאיים עומדים לצאת ממעגל העיבוד עקב אובדן קרקע. היום יש פחות ופחות קרקע זמינה, ואנחנו לא יודעים לייצר קרקע, ולכן חייבים לשמר אותה". 

גם המגוון הביולוגי נפגע

הקרקע אינה הנפגעת היחידה. מחקרים שנעשו בשנים האחרונות הראו שהחקלאות עתידה לפגוע אנושות במגוון הביולוגי. למעשה, בטווח הקצר היא נחשבת לאיום הגדול ביותר על המגוון הביולוגי בשל אובדן השטחים החיוניים לקיומו. בירוא יערות הגשם לצורכי גידול בקר הוא רק דוגמה אחת לעניין. "בחקלאות מתרחשת פגיעה ישירה במגוון הביולוגי", מסבירה אביב אבישר, מנהלת יחידת המחקר במכון דש"א. "ברגע שאנחנו משתמשים בכל כך הרבה חומרי ריסוס שהם לא סלקטיביים, אנחנו פוגעים בפטריות, בחרקים, במי שניזון מחרקים וכן הלאה. בעצם, אנחנו פוגעים בכל שרשרת המזון. למעשה יש לנו פגיעה כפולה: פגיעה ישירה בבעלי החיים – על פי דו"ח המילניום אובדן בית הגידול הוא הגורם הראשון במעלה לאובדן המגוון הביולוגי, ופגיעה עקיפה כתוצאה משימוש בחומרי ריסוס לא בררניים".

פגיעה במגוון המינים, נשר מקראי בסכנת הכחדה. דודי הולצמן, CC BY 2.5 <https://creativecommons.org/licenses/by/2.5>, via Wikimedia Commons

פגיעה במגוון המינים, נשר מקראי בסכנת הכחדה. דודי הולצמן, CC BY 2.5 <https://creativecommons.org/licenses/by/2.5>, via Wikimedia Commons

תפיסת עולם חדשה: חקלאות מחדשת

הבנת נזקי החקלאות הולידה תפיסת עולם חדשה: חקלאות "מחדשת" או "רגנרטיבית". בגישה החדשה נעשה ניסיון לתמוך בתהליכים הטבעיים שמתרחשים בקרקע; לאפשר לה להמשיך ולספק את מגוון השירותים שהיא נותנת לאדם ולסביבתו, כמו אספקת חומרים ותמיכה במערכות אקולוגיות שונות,  ולייצר חקלאות בת-קיימא. "החקלאות המחדשת היא עולם שלם של כלים ושיטות, שנועדו למתן ולצמצם את ההשפעות הסביבתיות השליליות שציינו", מסביר רמון. "היא מנסה לשמור על הקרקע בריאה יותר מבחינת הרכב החיידקים, השיכוב, ההרכב הכימי והאורגני, והיא מנסה לעשות שימוש מדויק ומופחת בחומרי הדברה. ההבנה שצריך לשמר ולדאוג לקרקע חלחלה והגיעה לפרקטיקה". 

שינויים שנראים כבר בשטח

אבישר מספרת על שינויים שכבר נראים בשטח: "אנחנו, למשל, מפעילים פרויקט משותף של 25 יישובים בגליל המערבי, שבו שמים דגש על שמירת טבע בתהליך גידול האבוקדו. אנחנו עושים למשל 'תומך כיסוי', כלומר יצירת כיסוי לקרקע, המגן מפני פגעי הסביבה. אם בדרך כלל מטע חדש נזרע בשיבולת שועל, שאין לה יתרונות אקולוגיים רבים, היום אנחנו מעודדים לזרוע בתערובות מגוונות של זרעים, שמשרתות קהל פרוקי רגליים גדול יותר. זו רק דוגמה אחת. יש גם הקפדה על חקלאות מדייקת:  השקיה בכמות מדויקת של מים כנגד בדיקות איכות קרקע, דישון בכמות מדויקת כנגד בדיקות עלים, שימוש בחומרי ריסוס רק כנגד בדיקות מזיקים, ולא לרסס אוטומטית כי הגיע האביב. ריסוס יינתן רק כאשר רואים נזק. אנחנו עושים גם שיקום של משארי שדה, אותן חלקות קטנות לא מעובדות שנמצאות לעיתים בשטח החקלאי. גם אותן צריך לנהל אותן למען עידוד המגוון הביולוגי. למשל, נתקין גידור מתחשב, שלוקח בחשבון שבעלי חיים צריכים לחצות את השדה החקלאי. אלה פעולות שכבר נעשות בשטח".

היום מבינים בישראל ובעולם שהגישה החדשה, שצועדת יד ביד עם הטבע תוך הפחתת שימוש בחומרים כימיים, לא תפגע בתנובת השדה. להפך, היא יכולה לייצר יותר, לשמור על קרקע בריאה ולמזער את הנזקים הנגרמים לסביבה.  

Andrew Mandemaker, CC BY-SA 2.5 , via Wikimedia Commons

דבורה מאביקה פרח אבוקדו, Andrew Mandemaker, CC BY-SA 2.5 <https://creativecommons.org/licenses/by-sa/2.5>, via Wikimedia Commons

אולי יעניין אותך גם

כל הזכויות שמורות למוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט
אזור תוכן, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + z
Silence is Golden