12:56
הדפסהשיתוף

מילוסטון ועד רמת הגולן: סיפורו של הזאב האפור וחקלאות תומכת מגוון ביולוגי בישראל

ישראל היא מדינה צפופה ושטחים רבים בה מנוצלים לחקלאות, אלא שהפעילות החקלאית פוגעת בבעלי החיים: מרחב המחיה שלהם מצטמצם, אוכלוסיותיהם מידלדלות והם נפגעים מהשימוש בדשנים ובחומרי הדברה. מצד שני, נמצא שבמקרים מסוימים המגוון הביולוגי הטבעי פועל דווקא לתועלת המערכות החקלאיות. מסיבות אלה, וגם מכיוון ששמירת טבע היא ערך בפני עצמו, מעבר לממשק חקלאי תומך מגוון ביולוגי מתגלה כפתרון עדיף.

אופיר רוקח | פורסם ב-07 נובמבר 2023

הזאבים המפורסמים של שמורת ילוסטון

בתחילת המאה ה-20, עקב פעילות אנושית וציד מתמשך, חוסלו בזה אחר זה הזאבים בכל ארצות הברית, עד שהפרטים האחרונים נורו בשמורת ילוסטון ב-1926. הכחדתם של הזאבים שיבשה לחלוטין את המערכת האקולוגית בילוסטון. ללא הזאבים, אוכלוסיית האיילים גדלה ללא בקרה, מה שהוביל לרעיית יתר ולשינויים במגוון הצומח ובנוף.

ב-1995, כחלק ממאמצים מכוונים לשיקום ולשימור השמורה, יובאו 41 זאבים אפורים מקנדה לילוסטון. כפי שקיוו אנשי שמירת הטבע והרשויות שהשתתפו בפרויקט, כאשר החלו הזאבים לטרוף את האיילים אוכלי העשב, הצמחייה התאוששה והתחדשה, ועקב כך חזרו לאזור ציפורי השיר, הזוחלים, היונקים הקטנים וחיות בר נוספות. ההשבה המוצלחת של הזאבים לילוסטון הפכה לסמל לכוחם של מאמצי שימור ושיקום מערכות אקולוגיות ולחשיבותו של המגוון הביולוגי בשמירה על האיזון הטבעי.

זאבים כפי שצולמו בארץ במצלמת שביל

זאבים כפי שצולמו בארץ במצלמת שביל

הזאבים ברמת הגולן והקשר שלהם לחקלאות

שלמה פרייסבלום, דוקטורנט בקבוצת המחקר של פרופ' תמר דיין במוזיאון הטבע ובבית הספר לזואולוגיה, הכיר היטב את הסיפור של ילוסטון, וכששמע על היחסים המורכבים בין בני האדם לזאבים בישראל החליט לעשות מעשה ונרשם ללימודים באוניברסיטת תל אביב כדי לחקור את אוכלוסיית הזאבים בגולן. הזאב האפור הוא טורף-העל האחרון שנותר בישראל לאחר שהדובים נכחדו מהאזור במאה ה-20 והנמרים במאה ה-21, והוא חי בגולן, בגליל, במדבר יהודה, בנגב ובערבה. אוכלוסיית הזאבים בגולן קטנה אך יציבה, ומונה 150 פרטים לכל היותר.

שלמה חוקר את היחסים בין הזאבים לאדם בגולן. קבוצת המחקר שהוא חלק ממנה מחפשת פתרונות לצמצום הפגיעה באוכלוסיית הזאבים עקב הפעילות האנושית והחקלאות באזור, שמהווה גורם הסכנה העיקרי לזאבים בצפון ישראל. הזאבים הם מין מוגן, אבל הם נורים בהיתר מיוחד כדי להגן על עדרי הבקר והצאן המשוטטים ברחבי רמת הגולן. אולם יש פתרונות להרחקת זאבים בעזרת אמצעים שאינם קטלניים. "קבוצת המחקר שלנו משתפת פעולה עם חוות מודל, שעובדת עם כלבי שמירה על מנת להגן על עדרי הבקר מפני טורפים", מספר שלמה ומוסיף, "השאיפה היא שחווה זו תשמש מקרה בוחן מוצלח עבור חוות נוספות לגידול בקר, שתצטרפנה למיזם בהמשך".

כלבים שומרים על פרות מפני טריפה

כלבים שומרים על פרות מפני טריפה

חשוב לשלמה להדגיש, שהיחסים שלו עם כל החקלאים שעימם הוא בא במגע הם חמים, בלי קשר לדרך ההתמודדות שלהם עם הזאבים, ושהם יכולים לספק לו ולחוקרים נוספים מידע רב על חקלאות ועל הטבע. "בסופו של דבר, מגדלי הבקר והצאן בגולן נמצאים בשטח כל היום ומכירים את הטבע ואת הזאבים היטב, כך שיש לנו הרבה מה ללמוד ולקבל מהם", הוא מסכם. רבים מהחקלאים מבינים שיש משמעות וחשיבות להימצאות הזאבים בשטח. בהיעדר זאבים מתרבים התנים, שנוגסים במערכות ההשקיה של גידולי השדה, רודפים אחרי עדרי הבקר וטורפים את העגלים. יתרון נוסף להימצאות הזאבים בשטח היא שהם עושים בקרה אקולוגית מכיוון שהם לא בררנים במזונם. כלומר, הזאבים אוכלים את הטרף הכי זמין. למשל, אם באזור מסוים יש לפתע "בייבי בום" של חזירוני בר, חזירונים אלה יהיו המזון הזמין המועדף עליהם, ובכך הם מונעים פיצוץ אוכלוסין עתידי.

חקלאות תומכת מגוון ביולוגי – המקרה של עמק חרוד

שלמה איננו זאב בודד במחקר היישומי על המגוון הביולוגי ויחסיו עם החקלאות. בשנים האחרונות ניכרת התעוררות והתעניינות מחודשת בתחום בעקבות העלייה במודעות לנזקים הסביבתיים הנגרמים עקב החקלאות. ד"ר הילה סגרה, מהמחלקה למשאבי טבע במנהל המחקר החקלאי מכון וולקני, חוקרת כיצד אפשר לשמור על המגוון הביולוגי לצד הפעילות החקלאית. לדבריה, "המרת שטחים טבעיים לחקלאות היא הגורם השני להכחדת מינים בטבע". האבסורד הוא שהחקלאות גורמת לנו להפסיד שירותי מערכת משמעותיים, כמו האבקה, הדברה על ידי אויבים טבעיים ושימור קרקע. שירותי המערכת האקולוגית הם תרומותיה של המערכת האקולוגית והתהליכים הטבעיים שמתקיימים בה לרווחת האדם. הכרתם מאפשרת לחוקרים לפתח ידע וכלים לניהול מקיים של השטחים החקלאיים לתועלת האדם והסביבה.

במסגרת מחקר הדוקטורט של הילה בטכניון, בהנחיית פרופ' אסף שוורץ ופרופ' יוחאי כרמל, היא בדקה מה האסטרטגיה הטובה ביותר, שממקסמת את היתרונות האקולוגיים והחקלאיים עבור שישה גידולים שונים באזור עמק חרוד: חיטה, עגבניות, אבטיח, זיתים, שקדים והדרים. מתוצאות המחקר עלה, שברוב המקרים השמירה על שטחים טבעיים גדולים ורציפים במערכות חקלאיות בישראל חיונית ואין לה תחליף. עם זאת, יש גידולים שבהם אפשר בהחלט לקדם ממשקים סביבתיים שמשמרים את הצמחייה הטבעית בתוך השדה או בשוליו ומספקים שירותי מערכת לגידולים החקלאיים, כגון ויסות מזיקים והגנה מעשבים בלתי רצויים. ממשקים סביבתיים אלה, שנמצאו במחקר מועילים עבור גידולי עגבניות והדרים, תורמים ליבול גבוה יותר וגם לשמירה על המגוון הביולוגי, ובהם מתמקדים מאמציהם של הילה ועמיתיה במכון וולקני שחוקרים כעת תערובות זריעה ושימור קרקע שתומכות בשירותי מערכת ואת כיסוי הקרקע הטבעית במטעי שקדים.

מטעי שקד עם פריחה (מימין) ובלי פריחה (משמאל), שימור כיסוי קרקע (למעלה לפני פריחת השקד ולמטה במהלך הפריחה)

מטעי שקד עם פריחה (מימין) ובלי פריחה (משמאל), שימור כיסוי קרקע (למעלה לפני פריחת השקד ולמטה במהלך הפריחה)

סיבה נוספת לעדיפותם של ממשקים תומכי מגוון ביולוגי נובעת מהרצון להפחית את הריסוסים והדישון, שגורמים לזיהום ולנזקים סביבתיים. חקלאות אינטנסיבית שנסמכת על דשנים והדברה נותנת יבול רב, אבל בשלב מסוים תוספת הדשנים מאבדת מיעילותה וחלק מהמזיקים נעשים עמידים בפני חומרי ההדברה הכימיים, כפי שקורה עם עמידות חיידקים לאנטיביוטיקה. בעיות אלה מובילות לחיפוש דרכים להפחתת התלות בחומרים כימיים ולהחלפתם בתועלות של שירותי המערכת האקולוגית עצמה.

הבעיה בממשקים חקלאיים תומכי מגוון ביולוגי היא שהם יקרים לניהול ולתחזוקה, בעיקר בשלבי ההטמעה, ולא תמיד הרווח של התפוקה החקלאית משירותי המערכת הטבעיים גדול דיו כדי שהחקלאי ישתכנע ויבצע שינויים בשדה שהוא מכיר מקרוב ועובד בו יום-יום מזה שנים. אומנם, יש גם ערך לשמירה על מגוון ביולוגי כשלעצמו, אבל, בסופו של דבר, המסקנה המתבקשת היא שכדי לשנות את הדרך שבה עושים חקלאות נדרשת אסטרטגיה ארוכת טווח, תמיכה כלכלית והדרכה בשלבים הראשונים.

 

אולי יעניין אותך גם

כל הזכויות שמורות למוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט
אזור תוכן, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + z
Silence is Golden