יחסים מורכבים | הקשר הדו-כיווני בין חקלאות לשינוי האקלים

השפעות שינוי האקלים ניכרות בכל תחומי החיים ומאיימות על המשך קיומה של האנושות ועל עתיד כדור הארץ בכלל. בישראל, ששוכנת באזור בעל רגישות אקלימית גבוהה מאוד, אנו עדים לתופעות הקשות של מזג האוויר ולנזקים שהן גורמות. המגמות הן עקביות, וצפויות להימשך ואף להחמיר בעתיד הקרוב, כך על פי התחזיות ותרחישי האקלים לישראל.

השינוי הוא הקבוע היחיד

שינוי האקלים מהווה אחד האתגרים הגדולים ביותר העומדים בפני החקלאות העולמית במאה ה-21. עלייה בטמפרטורות, שינויים בדפוסי הגשמים, אירועי קיצון אקלימיים ועלייה במליחות הקרקע, כל אלה ועוד משפיעים על הייצור החקלאי ברחבי העולם, ועלולים להוביל בעתיד לאי-ביטחון תזונתי. על פי נתוני האו"ם, בשנת 2050 צפויים לחיות בעולם 40% יותר בני אדם מהיום (כלומר, 9.7 מיליארד), וצריכת המזון צפויה לגדול ב-70%. לעומת זאת, זמינות האדמה הראויה לעיבוד תקטן ב-13%.

כמעט כל ענפי החקלאות רגישים להשפעות האקלים ומזג האוויר, החל משלב נביטת הזרעים והתפתחות השתילים, ועד מועד הפריחה וכמותה והבשלת הפרי. אירועי מזג אוויר קיצוניים, כמו גלי חום ובצורת ממושכת, סופות חורף שמלוות בגשמים מרוכזים בעוצמה גבוהה או גלי קור ומכות ברד פוגעים ביבול ומפחיתים את כמותו. תהליך המדבור הופך את הקרקע החקלאית לפורייה פחות. בצורת ושינויים בדפוסי גשמים מקשים על אספקת המים שדרושים לגידולים החקלאיים. חום ולחות מאפשרים למזיקים ולמחלות להתפשט בקלות רבה יותר, מה שמצריך שימוש מוגבר בחומרי הדברה. טמפרטורות גבוהות יותר מאיצות את תהליכי הנביטה והפריחה, מקצרות את עונת הגידול ומפחיתות את איכות התוצרת. כל אלה ועוד עלולים לגרום לנזקים כלכליים וחקלאיים משמעותיים, שעלותם יכולה להגיע למיליארדי דולרים.

האקלים והחקלאות הישראלית

בישראל, גודלו של השטח החקלאי מוערך בכ-4.2 מיליון דונם, שמהווים כ-20% בלבד מסך שימושי הקרקע העיקריים (נכון לשנת 2020). כחצי מהשטח מושקה, והשאר נסמך על משקעים בלבד. החקלאות המקומית מספקת את מרבית תצרוכת הפירות, הירקות, החלב והביצים ונעזרת ביבוא לאספקת דגנים (חיטה, תירס ואורז), סוכר, דגים ובשר ובמידה חלקית גם לאספקת קטניות.

לשינוי האקלים צפויות להיות השלכות נרחבות על החקלאות הישראלית, הכוללות שינויים בכמות ובאיכות של התוצרת החקלאית, עלייה בתצרוכת המים אל מול הירידה בזמינותם, התגברות תהליכי הגרעת קרקע, תנודות במועדי זריעה ושתילה, עלייה בהיקף ובעוצמה של פגעים ומזיקים בחקלאות הצומח ובמשקי החי, שינויים בזמינות ובמחיר של מזון לבעלי חיים ועוד. בעשור האחרון תנאי מזג האוויר יהיו צפויים פחות וקשים יותר, והשפעותיהם על הגידולים החקלאיים כבר ניכרות בבירור.

נעבור את החורף ואחר כך נראה

בגידולי הדר, הפרי העיקרי בייצוא הישראלי, אנו עדים לירידה באיכות הפרי בעקבות גלי חום קיצוניים ושינויים בדפוסי הפריחה. עגבניות מאבדות מגודלן ומטעמן. מטעי האבוקדו, שהפכו לגידול חשוב בחקלאות הישראלית, סובלים מירידה בפריון בעקבות עלייה בטמפרטורות וירידה בזמינות המים. גידולי הירקות בבתי הרשת ובחממות דורשים עלויות קירור גבוהות יותר, ולעלייה בשימוש באנרגיה יש גם מחיר סביבתי גבוה יותר. גם אירועי ברד וקרח גורמים נזקים משמעותיים. ברד יכול להרוס יבול שלם בתוך דקות ספורות, רוחות חזקות פוגעות בגידולים רגישים ובמבנים חקלאיים. כזה היה המקרה של הסופה "קורל", בפברואר 2025, שבמהלכה שררו טמפרטורות נמוכות במיוחד, שגרמו נזק כבד למטעי אבוקדו בעמק החולה. בגליל ובגולן גרמה הקרה לנזקים כבדים בחלק משטחי גידול תפוחי האדמה. בערבה התיכונה, טמפרטורה של אפס מעלות צלזיוס ומתחת לה יוצרת תנאי קרה שעלולים להשפיע בעיקר על גידולי הפלפלים הרגישים והעגבניות.

לא רק אירועי קור קיצוניים יכולים להזיק, אלא גם היעדר הקור הדרוש לצמחים מסוימים. חורף 2021, לדוגמה, היה חם מהממוצע באופן משמעותי. עצי פרי נשירים, כמו אפרסקים, נקטרינות ושזיפים, לא קיבלו מספיק מנות קור, מה שהוביל לפריחה לקויה ולהתפתחות פרי לא תקינה. בעקבות כך נגרם מחסור בפירות אלה בקיץ ומחיריהם עלו. במאי 2021, מחירו של ק"ג דובדבנים, שמגדלים בצפון רמת הגולן, בהרי המרכז ובהרי הגליל העליון, הגיע לסכום חסר תקדים של 100 ש"ח.

חם מהרגיל לעונה

ישראל חווה את השפעות שינוי האקלים בעוצמה רבה. האזור הים תיכוני נחשב לאחד האזורים הפגיעים ביותר לשינוי האקלים, עם עלייה צפויה בטמפרטורות הממוצעות של 5-3 מעלות צלזיוס עד לסוף המאה. בחקלאות השדה, גידולי החיטה והשעורה מתמודדים עם התקצרות עונת הצמיחה ועם לחצי התייבשות מוקדמת והיבול יורד באופן משמעותי: נתונים אחרונים מראים ירידה של 15% בעשור האחרון ביבול החיטה.

עונת גידול החיטה 2022–2023 בשדות הנגב הצפון-מזרחי יכולה לשמש דוגמה להשפעה של בצורת. הנגב הצפוני הוא אזור גידול החיטה המרכזי בישראל, והוא כולל כ-43% מכלל שטחי גידול החיטה בישראל. בעונה של 2023-2022 היוו פיזור המשקעים וכמויות המשקעים לאורך העונה מגבלה להתפתחות התקינה של החיטה. צפיפות הצמחים בשדה והביומסה היו נמוכות, והנביטה המאוחרת גרמה לקיצור עונת הגידול וליבול נמוך. על פי תחזיות האקלים, בין השנים 2050-2021 צפויה בנגב הצפוני מגמת ירידה של 2%-4% בכמות המשקעים, שתתבטא בפחות מ-200 מ"מ גשם בשנה, דבר העלול לפגוע בכדאיות הכלכלית של גידול החיטה בישראל.

השפעת החקלאות על האקלים

החקלאות היא עמוד התווך של הביטחון התזונתי העולמי. לצד זאת, היא גם פעילות אנתרופוגנית (אנושית), המשפיעה על הסביבה ועל המערכות האקולוגיות שעליהן היא נשענת, וכתוצאה מכך, על האקלים. כלומר, יש קשר דו-כיווני בין החקלאות לשינוי האקלים: השפעת האקלים על החקלאות ברורה ומובנת, אך הקשר עובד גם בכיוון ההפוך. כאן טמון האבסורד, בבחינת "כריתת הענף שאנחנו יושבים עליו": מעצם יישום החקלאות והפעולות שקשורות אליה, החקלאות משפיעה על האקלים ומהווה את אחד הגורמים המשמעותיים לשינוי האקלים.

הינה כמה דוגמאות: בירוא יערות והסבת שטחים טבעיים לצורך גידולים חקלאיים מפחיתים את קיבוע הפחמן הדו-חמצני באטמוספרה, אחד מגזי החממה העיקריים שגורמים לאפקט החממה ולשינוי האקלים. גידולים חקלאיים מסוימים, כגון אורז, מלווים בשחרור גזי חממה ו"תורמים" להעלאת ריכוזם באטמוספרה. תהליכים כמו ייצור ושימוש מוגבר בדשנים, עיבוד קרקע ושריפת גזם ודלקים, משחררים כמות גדולה של פחמן דו-חמצני וחנקן. מרעה וגידול מזון לחיות משק, לדוגמה, ובמיוחד בקר לבשר, מלווים בפליטת מתאן מחיות המשק, גז חממה רב עוצמה שנפלט גם מפסולת חקלאית ומפירוק חומר אורגני. התעשייה הנלווית לייצור הבשר, ולפעולות חקלאיות בכלל, כוללת שימוש בכמויות עצומות של מים וחומרים כימיים והפעלת מתקני התפלה ומערכות השקיה, שדורשים כמויות גדולות של אנרגיה, שימוש בדלק ובחשמל, מיכון, שינוע וכדומה.

הפעולות הללו מובילות לזיהום הקרקע ולפגיעה באיכותה, מזיקות לסביבה ומשפיעות באופן ישיר ועקיף על מערכת האקלים, דרך שיבושים והשפעה על המחזורים הגלובליים של המים, הפחמן והחנקן. ההערכות השונות לגבי תרומת החקלאות לייצור ופליטה של גזי חממה נעות בין- 14% ל-20% מכלל הפעילות האנושית.

יש חדש(נות) תחת השמש

על פי נתונים שפרסם לאחרונה משרד החקלאות וביטחון המזון, "ללא הסתגלות והיערכות לשינויי האקלים, החל משנת 2050, בענפי הצומח צפוי נזק כלכלי בסך 1.54 מיליארד ₪ מידי שנה". ההתמודדות עם שינוי האקלים בחקלאות אינה רק עניין של הישרדות או הסתגלות, אלא גם הזדמנות לחדשנות ולפיתוח טכנולוגיות מתקדמות. בין השיטות והטכנולוגיות שמסייעות בהתמודדות עם שינוי האקלים אפשר למנות: פיתוח זנים עמידים לחום ויובש, שימוש בטכנולוגיות חקלאיות חכמות כמו מערכות השקיה בטפטוף, בקרת אקלים וחקלאות מדייקת, שמתאימה את תנאי הגידול והדישון בזמן אמת לדרישות הגידולים החקלאיים השונים, חוסכת במשאבים ומצמצמת את הנזק הסביבתי. כמו כן, מתקיימים מאמצים להפחתת פליטות גזי החממה מחקלאות על ידי שיפור ניהול הדשנים, מדיניות מים יעילה, ומחויבות לפיתוח בר-קיימא, צמצום בזבוז מזון ושימוש במקורות אנרגיה חלופיים, כמו למשל פאנלים סולאריים מעל לגידולים חקלאיים.

נערכים מראש

להיערכות, מחקר והתאמה של החקלאות המקומית והעולמית לשינוי האקלים יש חשיבות להבטחת החוסן של מערכות חקלאיות וייצור מזון בר-קיימא. חקלאים ישראלים ומדענים מהאוניברסיטאות וממכוני המחקר החקלאי המובילים בארץ פועלים על מנת למצוא דרכים לשימוש יעיל יותר במשאבי האדמה, מזג האוויר והמים בתחום החקלאות בישראל, וחשוב לא פחות: מתן הדרכה, ליווי מקצועי ותמיכה כספית לחקלאים לפיתוח טכנולוגיה ותשתיות שיסייעו בשמירה על רווח וכדאיות כלכלית.

משרד החקלאות וביטחון המזון תורם את חלקו, ובשנת 2025 משתתף במימון הפרמיה לחקלאים ברכישת ביטוח מפני נזקי טבע בחקלאות בכ-74 מיליון ש"ח, לצד תמיכות נוספות שהוא מעניק. ויש גם הבטחה לעתיד, להמשיך לספק רשת ביטחון לחקלאים, כדי להבטיח ייצור תוצרת חקלאית מקומית וטרייה לציבור הישראלי. ואכן, ראוי לתגמל את החקלאים ולתמוך בהם על תרומתם לשימור נכסיה החיוניים של החקלאות בישראל.