קול קורא לנדוד לנדוד

הנקבות נשארו מאחור

באופן בלתי צפוי מצאו את עצמם זכרי חכלילית העצים בארץ הקודש ללא בנות זוגם. כאבות אבותיהם לפניהם, מדי אביב הם יוצאים למסע מפרך מדרום הסהרה ועד לארצות הקור, עוצרים בדרך בישראל ומנשנשים קצת חרקים מקומיים. אלא שעם נחיתתם הבינו הזכרים שהנקבות נשארו מאחור, ושהחרקים לא כתמול שלשום. לו היו מעלעלים בלוח השנה היו זכרי החכלילית מגלים שהם הקדימו את מועד נדידת האביב המסורתית – ולא רק הם.

 

גם הסבכי הניצי הגיע לישראל בנדידות האביב האחרונות מוקדם ממה שנכתב לגביו במגדיר הציפורים הישראלי. מה קרה למנגנון תזמון הנדידה המפורסם של שני המינים, אותו קול קורא לנדוד לנדוד? משהו סימן לסבכי שהגיע זמן לפרוש כנפיים, והאות המוטעה הזה קשור כנראה בהתחממות הגלובלית. במחקר שערכה ד"ר יערה אהרון-רוטמן עם שותפים לבחינת השפעת שינוי האקלים על מינים נודדים, עקבו החוקרים אחר כמה מינים בהגיעם לתחנת המעבר הישראלית. שינויים קריטיים התגלו בהתנהגותם של שניים מהמינים. למה קריטיים? כי נדידת הציפורים היא אירוע מתמשך ומסונכרן היטב, המביא לכך שסיכויי ההישרדות של הציפור הנודדת ושל הדור הבא יהיו הגבוהים ביותר. הרבייה, בהתאם, צריכה להתקיים בתקופת השפע. כל שינוי במהלכי האירוע הוא "אבן דומינו", שמפילה את כל הבאות אחריה. לא פעם, הגעה מוקדמת משמעה שאין עדיין מספיק אוכל, וזה בלי לקחת בחשבון את השפעות שינוי האקלים על השותפים האחרים במערכת האקולוגית והלו"ז שלהם.

מסע מחושב היטב

ד"ר עמוס בלמקר, מנהל אוסף העופות במוזיאון הטבע, ראה במו עיניו כיצד מושאי מחקרו מושפעים משינוי האקלים בכדור הארץ. בעבודת הדוקטורט שלו, שנעשתה בארה"ב, חקר בלמקר סנוניות עצים. "הסנוניות קיננו בקופסאות שהכנו להן ואכלו חרקים ככל הסנוניות. כשבא גל קור בצפון מדינת ניו יורק, כפי שקורה לעיתים, אין להן במה להאכיל את הגוזלים שלהן והם לא שורדים. אם גל קור נמשך שלושה ימים 'הלכה' להן אותה שנה. עבור ציפורים שחיות 2.7 שנים בממוצע, עונה אחת שמתפספסת היא אחוז מטורף במימוש היכולת שלהן להתרבות. מכיוון שההתחממות הגלובלית משמעה אירועי קיצון תכופים, היכולת של אוכלוסייה כזו להשתקם קטנה. אם אתה פיל שחי כשבעים שנה זה מתמצע, אבל אם אתה סנונית או חרק בריום, המשמעות היא פגיעה ממשית בהמשכיות המין".

הבעיה חמורה אף יותר כשמדובר בציפורים נודדות. פעמיים בשנה, באביב ובסתיו, יוצאות הציפורים הנודדות למסע ארוך ומתיש, וחוצות קווי רוחב מצפון לדרום ולהיפך. הן חורפות בחלק הדרומי של כדור הארץ ומתרבות באביב ובקיץ בצפונו. שפר עלינו מזלנו, שארץ ישראל שוכנת בין ארצות המדבר לארצות הים התיכון, וכך הפכה לציר הנדידה הגדול בעולם עבור מאות מיליוני ציפורים נודדות, גדולות וקטנות, עופות דורסים וציפורי שיר כאחד.

מה שעבורנו הוא מראה מרהיב בשמיים, עבור העוף הנודד הוא מסע מחושב ומאורגן היטב. ציפור שיוצאת למסע הנדידה צריכה "לכוון מתגים", כלומר לבחון מדדים פנימיים וחיצוניים ולקבל החלטות, שיעזרו לה גם לשרוד וגם להתרבות. קודם למסע היא אוגרת שומן, בוחנת את תנאי הסביבה, משקללת את סך הנתונים ומחליטה מתי לצאת לדרך. במצב רגיל המערכת מתוזמנת היטב, וגם אם פוקד את האזור אירוע קיצון אחד, הציפור יודעת לייצב אותה, אלא ששינוי האקלים מוציא אותה משיווי המשקל.

"ניקח לדוגמא ציפור שיר שנמצאת בקונגו, והיא צריכה להחליט אם להתחיל לנדוד", מסביר בלמקר. "בינה ובין אזורי הקינון יש את הסהרה, את הים התיכון ואת הרי האלפים. הקורלציה בין האקלים בקונגו לאקלים בהרי האלפים היא אפס. למעשה, על הציפור להסתמך על סימנים אחרים כדי להחליט מתי לנדוד, ואז אוגרת שומן ויוצאת לדרך. אבולוציונית, המערכת התפתחה כך שכאשר הציפור תגיע ליעדה השלג יפשיר ויהיו לה מספיק חרקים כדי שהיא תוכל להתחיל להצטייד ולקנן. אולם אם לפתע פוקד גל קור את האלפים בזמן שהיא מגיעה, היא בבעיה גדולה מאוד. לציפורים ששוקלות 10 גרם זה מהותי".

 זוללת התאנים שמעדיפה חרקים

מעבר לזה, המערכת האקולוגית היא מורכבת ומסועפת. לכל טורף יש נטרף ומתחרים, לכל עץ מאכל יש פירות שהם מזונם של כמה וכמה מינים של בעלי חיים, ולכן כל שינוי במצבו של מין אחד עלול להפר את שיווי המשקל של המערכת כולה. אחת הדוגמאות המוכרות לחוסר התאמה כתוצאה משינוי האקלים היא המקרה של ציפור קטנה נודדת בשם חטפית שחורת-עורף. שמה המדעי של החטפית המסוימת הוא אומנם Ficedula Hypoleuca, זוללת תאנים לבנת-גחון, אלא שהיא בכלל זוללת חרקים. היא חולפת בשמי ישראל בדרכה לצפון, ותגובתה לשינוי האקלימי הייתה להתרבות מוקדם יותר. הבעיה היא שגם תגובתם של החרקים שמהם ניזונים גוזליה הייתה להקדים את הרבייה, ולמועד מוקדם בהרבה משלה, כך כשהחרקים מגיעים לשיא גודל אוכלוסייתם, לה עוד אין גוזלים להאכיל.

מרגע שהשפעת שינוי האקלים החלה להיחקר מהיבטים שונים, פורסמו עוד ועוד מחקרים שעוסקים בהשפעתו על ציפורים: על הנדידה, על גודל המקור והכנפיים ועוד ועוד. לצד הדאגה להשפעה ארוכת הטווח של שינוי האקלים על בעלי החיים, לבלמקר חשוב לסייג מעט את הכותרות הגדולות שמציפות את התקשורת מפעם לפעם. "שינוי האקלים הוא כל כך דרסטי, שאין סיכוי שלא ישפיע על הציפורים. הבעיה היא, שכאשר אנחנו רוצים לקשור שינוי אנטומי מסוים או שינוי במהלך הנדידה בשינוי האקלים, קשה מאוד לעשות זאת, מכיוון שקשה לבודד משתנים. כאמור, המערכת האקולוגית מורכבת מאוד, וכמו ששינוי משפיע גם על הטורפים וגם על הנטרף וכו', כל אחד מגיב אחרת. גם במחקר הישראלי שעסק בהקדמת מועד הנדידה ראינו שהיו מינים שבהם לא חל כל שינוי. לצד זה, גם השפעת האקלים לא אחידה בכדור הארץ. היא דרסטית יותר בקטבים, יש אזורים שהתקררו ויש שהתחממו, ויש המון גורמים אחרים שמשפיעים על האנטומיה של הציפורים, כך שזה לא חד-חד-ערכי. כשבוחנים את כל הפרמטרים ביחד, קשה מאוד לשים את האצבע על הגורם המדויק לשינוי וקשה לחזות מה יקרה עם מין מסוים. אחד המחקרים שבחן את חוסר ההתאמה האקולוגי שנוצר, הציע חמישה קריטריונים, שרק אם הציפורים עומדות בהם אפשר להגיד בוודאות שהן אכן נפגעו משינוי האקלים. עד היום מעט מאוד מחקרים עמדו בקריטריונים האלה. אני אומר בצער: יש להניח שהשפעת האקלים על הנדידה לא תהיה לטובה, והיא כבר מתרחשת. חשוב להבהיר, שלמרות שאנחנו אוהבים סיפורים פשוטים, הסיפור מאוד מורכב".