האוכל, העיר ואנחנו – על חקלאות עירונית

הרגלי התזונה וצריכת המזון בערים

עיור הוא תהליך של גידול אוכלוסין באזורים עירוניים כתוצאה מהגירה של אנשים מכפרים ומיישובים קטנים בחיפוש אחר הזדמנויות כלכליות טובות יותר, שירותים מגוונים יותר ורמת חיים גבוהה יותר. כיום, כ-55% מאוכלוסיית העולם גרה בערים, ועד שנת 2050 צפוי נתון זה לגדול ולהגיע קרוב ל-70%.

מבחינת הרגלי מזון, סביבות עירוניות מציעות אומנם מגוון רחב של אפשרויות, אך גם מבחר של רשתות מזון מהיר, מה שעלול להוביל להרגלי אכילה לא בריאים אם מעדיפים נוחות על פני תזונה בריאה. בנוסף, אורח חיים עירוני הוא לרוב עמוס מטבעו וכולל שעות עבודה מרובות, מה שמשאיר מעט זמן לבישול, וגורם לאנשים רבים להעדיף מנות קפואות של אוכל מעובד או להזמין ארוחות "קח ולך" (טייק אווי).

חקלאות עירונית כפתרון לבעיות תזונה ופעילות פנאי

חקלאות עירונית וגידול מזון בתוך העיר מסתמנים כפתרון לעיור ולהשלכותיו על התזונה שלנו. החקלאות העירונית מותאמת לשטחים קטנים, כמו מרפסות, גינות קהילתיות, גגות ושטחים פתוחים בעיר, והיא עשויה להיות דרך מצוינת להגדיל את הגישה למזון, לשפר את הבריאות, לעודד קהילתיות, להפחית את זיהום האוויר ולצמצם את טביעת הרגל הפחמנית. החקלאות העירונית מאגדת מגוון שיטות חקלאיות שאפשר לקיים בעיר, החל מטיפוח צמחי תועלת בעציצים בבית וגינות קהילתיות בשכונה וכלה בחוות ומשקים, גידול הידרופוני, חקלאות אנכית, יערות מאכל וחממות. המשותף לשיטות חקלאיות אלה הוא שהן מתאימות לייצור עצמי של מזון בשטח עירוני מוגבל.

את החקלאות העירונית יש לראות כפתרון המותאם לצרכים הייחודיים של קהילה במקום מסוים. למרות שהעקרונות דומים בכל העולם, יש שונות בשיטות ובמטרותיהן בין מקום למקום. בקניה, לדוגמה, יש מצוקת מזון קשה, והביטחון התזונתי במדינה, ובמיוחד בערים הגדולות שסובלות מגלי הגירה פנימיים גדולים מהכפרים באזור, נמוך מאוד. מכיוון שקידום ייצור מזון מקומי מפחית את התלות במקורות חיצוניים ומייצר מערכות מזון עמידות יותר, הרעב והעוני בקניה הובילו לכך שהחקלאות העירונית הופכת לדרך פעולה חיונית בהגברת הביטחון התזונתי. 

בישראל, לעומת זאת, החקלאות העירונית מתמקדת בעידוד צריכה של מזון אורגני בריא, בעיצוב העיר והנוף ובחינוך מבוגרים וילדים לאהבת הטבע. היבטים אלה מחזקים את הקשר בין תושבי העיר למזון שהם אוכלים, והתקווה היא שקשר זה תורם להעלאת המודעות הסביבתית, ובפרט לחינוך הדור הצעיר לעתיד ירוק יותר, בריא ובר-קיימא. 

ההיבט הדומיננטי ביותר של חקלאות עירונית בישראל הוא ההיבט החברתי-קהילתי. על פי דו״ח המארג – התוכנית הלאומית להערכת מצב הטבע, הגינות הקהילתיות בעיר משרתות באופן קבוע (פעם בשבוע לפחות) כ-6,600 תושבים, ובאופן מזדמן למעלה מעשרות אלפי תושבים. נראה שעם השנים גובר הביקוש לפעילויות של גינון קהילתי בישראל, הנחשבות לפופולריות בכלל השכבות באוכלוסייה, אך במיוחד בקרב מבוגרים יוצאי אתיופיה. יתרה מכך, בזכות הגינות הקהילתיות עולה המודעות לפעילויות מסוג אקו-פנאי, שמבוססות על מחויבות אידאולוגית כלפי הטבע ועל חשיבה ועשייה ידידותיות לסביבה (דו״ח המארג על מערכות אקולוגיות, 2021). 

שטחים ירוקים ופתוחים וגנים קהילתיים בעיר משפיעים לטובה על הרווחה הנפשית, משפרים את מצב הרוח ומפחיתים מתח. בתוך סיר הלחצים העירוני, הפארקים, יערות המאכל והגינות הקהילתיות מציעים הפוגה ומרגוע. בעולם יושבני, כשעיקר העבודה מתבצעת בין אדם למחשבו, החקלאות העירונית מספקת הזדמנות של עשייה קהילתית משותפת בעבודה פיזית. בסופו של דבר, כל אחד מאיתנו רוצה לחוש סיפוק עצמי ובעל משמעות בעולם, ובזה לחקלאות העירונית יש הרבה מה להציע.