WhatsAppסיפורנו מתחיל ב-1972, כאשר הזואולוג הישראלי והמרצה הבכיר אמוץ זהבי ניסה להסביר לתלמידיו את המודל של רונלד פישר לזנב הטווס. קיומו של זנב ארוך וראוותני (ראו הרחבה), כמו זה של הטווס, סותר לכאורה את הברירה הטבעית, כי עלותו האנרגטית גבוהה והוא מגביל את הטווס, למשל כאשר הוא נאלץ לברוח מטורף. לפי ההסבר של פישר, הזנב הארוך מועדף למרות שהוא מגביל את הטווס ועולה לו בבזבוז אנרגיה, משום שהוא נברר על ידי נקבות שמעדיפות זכרים ראוותניים. הנקבות אומנם מפסידות מכך שיש להן צאצאים בזבזניים, אבל איזו ברירה יש להן? הן ירשו מאימותיהן את הנטייה להעדיף זכרים מהודרי זנב וכך התכונה ממשיכה להתקיים. במילים אחרות, ההסבר המקובל אז היה שאם תכונה היא חזקה מספיק ושכיחה מאוד באוכלוסייה, כמו הזנב המהודר של הטווסים הזכרים, היא תמשיך להתפשט בדורות הבאים אפילו כשאין לה יתרון אבולוציוני לשרידות או להעמדת צאצאים, כל עוד היא לא מהווה חיסרון בולט ומכביד מדי.
זנבו הארוך והצבעוני של הטווס
למה יש לך זנב ארוך כל כך?
מה הקשר בין טווסים, אלטרואיזם וזואולוג ישראלי? בטבע אנו עדים למגוון תכונות והתנהגויות, שבמבט ראשון אמורות להיות "לא משתלמות" לבעלי החיים, כמו צבעים בולטים, ריקודים מורכבים או ויתור על אוכל למען שמירה על אחרים. כל אלו מסכנים את בעלי החיים, עלולים לפגוע בשרידותם או חושפים אותם לטריפה, אז למה הם עושים את זה? לחוקר אמוץ זהבי הייתה תשובה מפתיעה.
