מזון, אקלים וצדק

קריאתו של פצ'אורי

פרופ' רג'נדרה פצ'אורי, היו"ר המיתולוגי של הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (IPCC),  קיבל בשם הפאנל את פרס נובל לשלום. בנאומו בלונדון, בספטמבר 2008, קרא פצ'אורי להפחית את צריכת הבשר. הוא הפנה את קריאתו הן לקובעי מדיניות ציבורית והן לציבור הרחב – כצרכנים שבוחרים איזה מזון לרכוש, וכאזרחים פעילים שבאים בתביעות לממשלותיהם. המעמד היה סמלי: פצ'אורי, יליד הודו, בא מאומה עם מורשת צמחונית, שהייתה נתונה לכיבוש אנגלי. העיר לונדון, שבה נשא את נאומו, לשעבר בירתה של האימפריה הבריטית, היא ייצוג של תרבות המערב, שהפיצה ברחבי העולם את הפרקטיקות שהביאו עלינו את משבר האקלים. אלו כוללות, כמובן, את המהפכה התעשייתית המבוססת על שריפה של דלקים מאובנים, אולם גם את התזונה עתירת מזון מהחי.

 

צריכת בשר: במרחב ובזמן

לא רק בהודו של פצ'אורי מבוססת המורשת התזונתית על הצומח, גם בארץ ישראל. בשנת 1944 נדרש פקיד בכיר במחלקת הבריאות של ממשלת המנדט, ד"ר ויקרס שמו, להתמודד עם התהום שבין המציאות התזונתית בארץ ובין ההשקפות התזונתיות שהביא עימו מאירופה. סקר תזונה מקיף, שהוא הוביל באותה תקופה, גילה, כלשונו של ויקרס, ש"הערבי הממוצע מעולם לא התפנק בבשר, אלא בחגים ואירועים מיוחדים. הדרישה העירונית לבשר שמסתמנת בימינו היא, ככל הנראה, תוצאה של השפעה חיצונית מהתקופה האחרונה, פחות או יותר". ולא זו בלבד, אלא ש"ללא ספק ערבים בוגרים רבים מנהלים חיים חזקים ופעילים על כמות מוגבלת ביותר של חלבון מהחי, ואוכלוסיות גדולות בחלקים אחרים של העולם מתקיימות על תזונה צמחונית כמעט לגמרי". היום, כשהתזונה הים-תיכונית נחשבת לאידיאל בריאותי, הנתונים האלו אינם מפתיעים. אולם ויקרס נדרש להשוותם לדרישה המקובלת בתקופתו, כפי שהוא תיאר אותה: 100-90 גרם חלבון ביום, מהם 40-35 גרם חלבון מהחי. "מועצת חבר העמים", הוא כתב, "נקטה קו תקיף ביחס לחלבון מהחי". ויקרס הגיע למסקנה שהתזונאים המערביים טועים, לפחות ביחס למה שמתאים לאכול בפלשתינה-א"י, ושהפלאחים הבריאים, הכמעט טבעונים, הם הצודקים. אבל ברחבי העולם, מי שניצחה היא המגמה של הגדלת צריכת הבשר.

מאז סקר התזונה של ויקרס, צריכת הבשר לנפש בעולם נמצאת בעלייה מתמדת, אך היקף הצריכה משתנה ממדינה למדינה. המערב הוא לא רק האשם ההיסטורי בעידוד צריכת מזון מהחי על נזקיה, אלא גם האחראי העכשווי העיקרי. על משבר האקלים נהוג לומר שכולנו באותה סערה – אולם לא באותה סירה. תושביהן של מדינות מתפתחות חשופים לתוצאות הקשות של המשבר יותר מתושביהן של מדינות מפותחות, וזאת למרות שלמדינות המפותחות אחריות היסטורית ועכשווית כבדה יותר למשבר. הפערים באחריות למשבר משתקפים גם בצריכת הבשר. לפי נתוני ארגון המזון והחקלאות של האו"ם, אספקת הבשר לנפש בארצות הברית עמדה בשנת 2020 על יותר מ-128 ק"ג לנפש, פי 13 מהאספקה לנפש באפריקה (16.7 ק"ג לשנה), ויותר מפי שלושה מהאספקה לנפש במערב אסיה (36.5 ק"ג לשנה). אספקת הבשר לנפש באיחוד האירופי גם היא גבוהה מאוד, אם כי מתונה יותר מזו שבארה"ב. היא עומדת על כ-78 ק"ג בשנה לנפש, נתון שנשאר יציב למדי כבר 40 שנה. בדרום אמריקה ובסין, לעומת זאת, צריכת הבשר, שהייתה נמוכה בעבר, מזנקת. בדרום אמריקה האספקה לנפש הוכפלה בתוך 40 שנה, ועומדת היום על כ-82 ק"ג לשנה. בסין היא יותר מריבעה את עצמה והגיעה ל-62 ק"ג. בהודו, ארץ מולדתו של פצ'אורי, כוחה של המורשת הצמחונית עדיין ניכר, והאספקה לנפש נותרה נמוכה גם בשנת 2020 – פחות מ-5 ק"ג בשנה.

בשנת 1944 כתב ויקרס, שצריכת מזון מהחי, בהיקף שנדרש לפי חבר העמים, אינה זמינה לתושבי הארץ ואינה תואמת את ההרגלים של רובם. גם היום, זמינות המזון מהחי בהיקפי הצריכה שאנו רגילים להם כעת אפשרית רק בזכות יבוא מסיבי מחו"ל של בשר ושל מספוא לבעלי חיים. למעשה, כ-40% מהגרעינים המיובאים לישראל מיועדים למספוא לבעלי חיים. הדבר נכון גם במקומות אחרים. מדינות המזרח התיכון, למשל, מייבאות מאוסטרליה וממדינות אחרות בשר ובעלי חיים לשחיטה, ואילו סין מייבאת מדרום אמריקה סויה להזנת חזירים, שבשרם נצרך בה במספרים גדלים והולכים. כך, גם בעידן שבו מדינות זכו לעצמאות מדינית, התזונה המערבית יוצרת אצלן תלות כלכלית.

 שאלה של צדק

ההתמודדות עם משבר האקלים ועם המשבר הסביבתי מחייבת עיסוק בשאלות של צדק. "אי-צדק אקלימי" הוא התופעה שתוארה קודם: מי שנפגעים ממשבר האקלים יותר מכל הם מי שנושאים באחריות המעטה ביותר להתרחשותו. סוגיה אחרת היא סוגיית "המעבר הצודק". בעיצוב הצעדים למיתון המשבר, אנחנו רוצים שהחזקים ושהאחראים למשבר הם שיישאו במחירים הנדרשים (ככל שאלה שנדרשים). אנחנו רוצים שהמוחלשים ביותר יקבלו הגנה מתוצאות הלוואי השליליות שעלולות להיות לאותם צעדים. מעבר לתזונה בריאה ובת-קיימא, המבוססת בעיקר על הצומח, הוא דוגמה מובהקת לצעד של מעבר צודק. בישראל, לפחות, מזון מהצומח הוא נגיש יותר מבחינה כלכלית ממזון מקביל מהחי. כך, למשל, לפי נתוני מחירים שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, העלות לצרכן של חלבון מבשר עוף טרי גבוהה פי שניים מהעלות של חלבון מעדשים ופי 1.5 מהעלות של חלבון משעועית. יש בכך היגיון, שכן מבחינה כלכלית מזון מהחי אינו אלא מזון מהצומח שעבר עיבוד נוסף בגופו של בעל חיים, עיבוד שבמהלכו תשומות רבות הולכות לאיבוד. במדינות שבהן מזון מהחי הוא זול במיוחד, הדבר נובע לעיתים קרובות מהתערבות ממשלתית, למשל מתן סובסידיות. מעבר לתזונה בריאה ובת-קיימא, המבוססת בעיקרה על הצומח, מועיל לשכבות מוחלשות לא רק בארנק. יש לו פוטנציאל להפחית בעיות בריאות, כגון השמנת יתר, סוכרת, סוגים שונים של סרטן ומחלות אחרות. חלק מבעיות הבריאות האלו נפוצות יותר בקרב שכבות מוחלשות.

האם תחשיב הצדק שלנו כולל גם בעלי חיים לא אנושיים ואולי את הטבע עצמו? יותר ויותר אנשים, וגם מערכות משפט, משיבים היום בחיוב לשאלה זו. אם נכליל את בעלי החיים בתחשיב, הרי שבמונחים של צדק אקלימי, בעלי החיים והטבע נטולי כל אשם ביחס למשבר האקלים, אך הם קורבנותיו הראשונים והבלתי מוגנים ביותר. צמצום צריכת הבשר תעשה עימם צדק: מבעלי חיים בתעשיית המזון ייחסכו הרג לאחר חיים בתנאים אכזריים. ובמקביל, לחיות הבר ולטבע יתפנו מרחבים גדולים של קרקעות, שמשמשות כיום למרעה או לגידול מספוא.

מעבר לתזונה בריאה ובת-קיימא, שהיא בעיקרה מהצומח, הוא צעד טיפוסי של מעבר צודק גם כי הוא תובע יותר מהמדינות העשירות, שבהן צריכת הבשר לנפש היא הגבוהה ביותר. הוא כרוך בהכרה במורשת התרבותית של עמי העולם השלישי ובכיבוד המאכלים והמטבחים המסורתיים שלהם. יש לו פוטנציאל לחזק את ריבונות המזון של עמים, שנעשו תלויים ביבוא של מוצרים מהחי ושל מספוא. הוא עשוי לדחוק את רגליהן של רשתות המזון המהיר המערביות, שהשמש לעולם אינה שוקעת על סניפיהן הפזורים בעולם כולו, ממש כפי שנאמר בעבר על האימפריה הבריטית.