דגי הסחוס של ישראל

הכרישים של חדרה שייכים לקבוצה מרתקת ועתיקה – דגי הסחוס. מי הם דגי הסחוס, ומה הופך אותם לאחת מקבוצות בעלי החיים המצליחות ביותר בתולדות החיים על פני כדור הארץ?

לרוב הדגים יש שלד עשוי מעצמות, אך השלד של כרישים, בטאים וכימרות עשוי ברובו מסחוס, אותה רקמה גמישה שנמצאת גם באף שלנו, ולכן הם נקראים דגי סחוס. הסחוס קל וגמיש יותר מעצם, ומאפשר תנועה יעילה במים. בזכותו יכולים כרישים רבים לשחות במהירות ובזריזות מרשימה, בעוד שבטאים שטוחי גוף, כמו מנטות וטריגונים, שוחים בתנועות שנראות כמעט כמו תעופה או גלים.

בישראל תועדו עד היום 58 מינים של דגי סחוס, בים התיכון ובים סוף גם יחד. חלקם מוכרים היטב, אך על רבים מהם, ביניהם דגי הכימרה המסתוריים, רובנו לא שמענו.

השלד הסחוסי הוא לא המאפיין יוצא הדופן היחיד של דגי הסחוס. רבים מהם מצוידים גם במערכת חישה מיוחדת, המאפשרת להם לקלוט שדות חשמליים. פעילות השרירים והעצבים של בעלי חיים יוצרת אותות חשמליים זעירים, שדגי הסחוס מסוגלים לקלוט גם כאשר הטרף מוסתר מעיניהם לחלוטין. יכולת זו מעניקה להם יתרון משמעותי בציד, ומאפשרת להם לאתר טרף גם כאשר הוא קבור בחול או מסתתר בין סלעים.

למרות מגוון התאמות לסביבתם, לדגי הסחוס יש חולשה אחת משמעותית: הם חיים לאט. מינים רבים מתבגרים רק לאחר שנים ארוכות, וחלקם מעמידים מספר קטן יחסית של צאצאים לאחר הריונות ארוכים של חודשים ואפילו שנים. אצל חלק מהמינים העוברים מתפתחים בגוף האם עד שהם יוצאים ממנו לחיים עצמאיים, ואילו אחרים מטילים ביצים בתוך מעטפות קשיחות, המכונים לעיתים "ארנקי בת הים". בניגוד לדגים רבים, שעשויים להטיל אלפי ואף מיליוני ביצים, דגי סחוס משקיעים משאבים רבים בכל צאצא. אסטרטגית רבייה זו מגדילה את סיכויי ההישרדות של כל צאצא,  אולם, בעולם שבו לחצי הדיג גוברים והסביבה משתנה במהירות, היא הופכת אותם לפגיעים במיוחד. וכאשר אוכלוסייה נפגעת, התאוששותה עלולה להימשך עשרות שנים.

לפגיעה יש השלכות רחבות הרבה מעבר לדגי הסחוס עצמם. רבים מהם נמצאים בראש מארג המזון הימי, ולכן הם משפיעים על בעלי חיים רבים אחרים. כטורפים, הם מסייעים לווסת את גודלן של אוכלוסיות דגים ובעלי חיים ימיים אחרים, וכך תורמים לשמירה על האיזון במערכת האקולוגית.

כאשר אוכלוסיות דגי הסחוס מצטמצמות, האיזון הזה עלול להשתבש. מינים מסוימים עשויים להתרבות מעבר לרגיל בעוד שמינים אחרים עלולים להיפגע, והשינויים עלולים להתפשט בהדרגה במארג המזון כולו. משום כך נחשבים דגי הסחוס לרכיב חשוב בבריאותם של בתי גידול ימיים.

במשך שנים רבות היה מזרח הים התיכון אחד האזורים הפחות נחקרים בתחום דגי הסחוס. רוב תשומת הלב המחקרית הופנתה לאוקיינוסים הגדולים, בעוד שהים מול חופי ישראל נותר ברובו בגדר תעלומה. בשנים האחרונות השתנתה התמונה, וחוקרים ישראלים החלו לחשוף אזורים בעלי חשיבות יוצאת דופן לדגי סחוס. חלק מהתגליות הפתיעו אפילו את אנשי המקצוע.

מול חופי מעגן מיכאל זיהו חוקרים התקבצויות של גיטרן אטלנטי, מין המוגדר בסכנת הכחדה חמורה, ושל מיני בטאים מאוימים נוספים. הגיטרנים קיבלו את שמם בזכות צורת גופם הייחודית, שבמבט מלמעלה מזכירה גיטרה. למרות מראם הייחודי, במשך שנים רבות היה ידוע מעט מאוד על מחזור חייהם באזורנו.

אך רק בשנת 2017 החלו חוקרים מאוניברסיטת חיפה ועמותת כרישים בישראל לבדוק את התופעה באופן שיטתי, במטרה להבין האם רצועת החוף משמשת אזור גידול חשוב לצעירים. במחקר התגלה שהמים הרדודים לאורך החוף משמשים אתר גידול חיוני, מעין "פעוטון" טבעי (אזור אומנה, Nursery). הצעירים שוהים באזור במשך תקופות ממושכות, בעיקר בין סוף הקיץ לתחילת החורף. במהלך המחקר סומנו מאות פרטים צעירים, והתברר שחלקם נשארים באזור חודשים ארוכים וגדלים בו בבטחה.

למיקום יש יתרונות משמעותיים. המים הרדודים יוצרים מעין "מחסום עומק" המקשה על טורפים גדולים להגיע אליהם, ואילו השוניות והאיים הקטנים הסמוכים מספקים הגנה מפני זרמים וגלים חזקים. תנאים אלה מאפשרים לצעירים לגדול ולהתפתח בסביבה מוגנת יחסית.

עבור מין הנמצא בסכנת הכחדה חמורה, גילוי אזורי גידול כאלה הוא בעל חשיבות עצומה. החוקרים מדגישים כי ללא בתי גידול מוגנים לצעירים, סיכויי ההישרדות של האוכלוסייה כולה עלולים להיפגע. משום כך הם ממליצים להגן על האזור בעונת הפעילות של הצעירים ולהגביל בו פעילויות העלולות לפגוע בהם.

מאז שהחלו המחקרים באזור חדרה מנסים החוקרים להבין את תופעת התקבצותם החורפית של הכרישים. הכרישים מגיעים לאזור כאשר טמפרטורת מי הים הפתוח יורדת לכ־20 מעלות צלזיוס ומטה, ושוהים בו במשך חודשי החורף, סמוך למים החמים הנפלטים מתחנת הכוח. עם התחממות הים הם ממשיכים בנדידתם ומתרחקים מהאזור.

בתחילה סברו החוקרים שהכרישים מגיעים פשוט כדי ליהנות מהמים החמים. אולם ככל שנאסף עוד מידע, התברר שהתמונה מורכבת הרבה יותר. כל הכרישים שתועדו באתר היו פרטים בוגרים, אך כרישי הסנפירתן שהגיעו לאזור היו זכרים, בעוד שהכרישים העפרוריים היו נקבות. הפרדה זוויגית כזו מוכרת גם באוכלוסיות אחרות של כרישים, אולם עדיין לא ברור מדוע דווקא שני המינים הללו מתקבצים יחד באותו אתר, כשכל אחד מהם מיוצג על ידי זוויג אחר.

החוקרים בוחנים כיום האם המים החמים מעניקים יתרון פיזיולוגי לכרישים, למשל באמצעות השפעה על מאזן האנרגיה, על תהליכי עיכול או על הפוריות. שאלות אלה ורבות אחרות עדיין נותרו ללא מענה, והאתר ממשיך לשמש מעבדה טבעית יוצאת דופן לחקר כרישים בים התיכון.

לא כל בתי הגידול החשובים לדגי סחוס נמצאים דווקא סמוך לחוף. במעמקי הים התיכון, כ-60 ק"מ מול חופי תל אביב, התגלו על ידי אוניברסיטת חיפה בריכות תמלחת ייחודיות, מעין אגמים תת-ימיים מלוחים במיוחד. סביב בריכות אלה בעומק של 1000 מטרים זוהו אזורי הטלה של כרישי גלדן שחור-פה, תגלית שממחישה עד כמה מעט אנחנו עדיין יודעים על החיים במעמקי הים.

התגליות הללו, לצד מחקרים שנערכו באתרים נוספים לאורך חופי ישראל, קידמו בשנים האחרונות הכרה בשישה אזורים בישראל כבעלי חשיבות עולמית לכרישים ולבטאים במסגרת יוזמת ISRA (Important Shark and Ray Areas) של האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע (IUCN). מטרת היוזמה היא לזהות ברחבי העולם את בתי הגידול החשובים ביותר לכרישים ולבטאים ולסייע בהגנה עליהם.

בין האתרים שהוכרו בישראל: חוף דליה, רצועת ראש הנקרה–אכזיב, רכסי הכורכר בגדור, שונית דני בפלמחים, בריכות התמלחת במעמקי הים התיכון והחוף הצפוני באילת. אזורים אלו משמשים אתרי רבייה, אזורי גידול לצעירים, אזורי התקבצות ובתי גידול חיוניים למינים מאוימים.

ההכרה הבינלאומית באתרים אלו היא תוצאה ישירה של מחקרים שנערכו לאורך חופי ישראל ובמעמקי הים. בזכותם, אזורים שבעבר היו מוכרים רק לחוקרים ולדייגים מקומיים הפכו לחלק ממפת השימור העולמית של כרישים ובטאים.

לא כל המידע על דגי הסחוס נאסף באמצעות חוקרים. בשנים האחרונות הפכו גם צוללים, דייגים, צלמים וחובבי טבע לשותפים חשובים במחקר.

באמצעות פרויקט MECO  (Mediterranean Elasmobranch Citizen Observations)   שמובילה עמותת כרישים בישראל נאספות תצפיות של הציבור על כרישים ובטאים ברחבי הים התיכון. הפרויקט, המבוסס במידה רבה על דיווחים ותמונות המועלים לרשתות החברתיות, מאפשר לחוקרים לאסוף מידע בקנה מידה שלא היה אפשרי בעבר.

לעיתים תצלום יחיד שצולם במהלך צלילה או שיט מספק מידע שחוקרים לא הצליחו לאסוף במשך שנים. נתונים שנאספו בדרך זו סייעו לחוקרים לזהות אזורים חשובים, לתעד מינים נדירים, להבין את הרכב האוכלוסיות של מינים מאוימים ואף לאתר אזורי גידול אפשריים של דגי סחוס בים התיכון ובים האדום.

כך הופכים חובבי טבע ואנשי ים לא רק לעדים של עולם הטבע, אלא גם לשותפים פעילים במחקר ובשימור של בעלי החיים בים.

זה אולי הפרדוקס הגדול ביותר של דגי הסחוס. אבותיהם הקדומים הופיעו בכדור הארץ לפני יותר מ־450 מיליון שנה. הם שרדו חמש הכחדות המוניות, שינויים דרמטיים באקלים ותמורות גיאולוגיות שעיצבו מחדש את פני כדור הארץ. ובכל זאת, רבים מהם מתקשים להתמודד עם קצב השינויים שמחולל האדם במאה השנים האחרונות.

דיג, פגיעה בבתי גידול, זיהום ושינוי האקלים מציבים בפני רבים מהמינים אתגר חסר תקדים. כיום יותר ממחצית ממיני דגי הסחוס בים התיכון נמצאים בדרגות שונות של סיכון להכחדה.

ובכל זאת, המחקר הישראלי מספק גם סיבה לאופטימיות. ככל שאנחנו לומדים יותר על הכרישים, הבטאים וקרוביהם, כך אנחנו מצליחים לזהות את האזורים החשובים להם, להבין את צורכיהם ולפעול להגנתם. בפעם הבאה שתביטו אל הים, אולי תוכלו לדמיין עולם עשיר ומורכב של יצורים עתיקים, עולם שרבים מסודותיו נחשפים רק עכשיו, בזכות המחקר המדעי הישראלי.

הכתבה מבוססת על:

ברש, ע' וגרוסמארק י' (2025). הוד הים. פרק 33: דגי סחוס בישראל. בתוך: סטמבלר, נ' (עורכת), עמ' 592-569.

חלק מהתצלומים עברו עיבוד באמצעות AI