מי היה האב שמיץ

אוסף האב שמיץ, המוצג בתערוכה "אוצר האוספים" במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, כולל כמה מהמוצגים הנדירים ויקרי הערך של המוזיאון: הנמר האחרון שניצוד בהרי ירושלים, תנין יאור, שהיה אחד התנינים האחרונים שחיו בנחל התנינים, הברדלס האחרון שניצוד בסביבות ים המלח וחתולי בר טהורי גזע, שאינם נראים עוד בטבע בישראל. לצִדם מוצגים פריטים מרהיבים מארצות רחוקות, דוגמת ציפור גן עדן ואפודי הזהב.

מי היה האב שמיץ, ומה תרומתו לאוסף המוצגים המיוחדים האלה?

ארנסט שמיץ, המוכר יותר בשם האב שמיץ (18.5.1845, ריידט, גרמניה – 3.12.1922, חיפה), הוסמך ככוהן דת קתולי בשנת 1869. בשנת 1873, בעקבות השאיפה להפוך את גרמניה לפרוטסטנטית, גורש האב שמיץ לגלות, בתחילה לאיי מדירה ולאחר מכן עבר לפורטוגל. בעת שהותו במדירה החל לאסוף חיות בר מקומיות וכן חיות בר מאזורים אחרים בעולם, והקים את מוזיאון הטבע הראשון באי פונשל שבמדירה. שמיץ התמחה בחי ובצומח של המינים המקומיים, ואסף והגדיר מינים חדשים ונדירים. הוא התמחה בייחוד בעופות, אך התעניין מאוד גם בחרקים, ברכיכות ימיות ויבשתיות, בדגים, באלמוגים, בעשבי ים ובאצות.

בשנת 1908 נשלח האב שמיץ לירושלים, כדי לנהל את המוסדות הקתוליים של האגודה הגרמנית למען ארץ הקודש ולנהל את ההוספיס "סנט פול".

עם הגיעו לירושלים, שם לו האב שמיץ למטרה להקים אוסף זואולוגי, אשר יכלול פוחלצים של כל בעלי החיים המצויים בארץ הקודש. הוא הפיץ את הידיעה כי הוא מעוניין בכל בעל חיים שהוא ומוכן לשלם בעין יפה עבור בעלי חיים נדירים, וכך ארגן רשת של ציידים ברחבי הארץ. קריאתו זכתה למענה נרחב, ובעלי חיים רבים הגיעו לאוסף שלו. רבים מהפריטים שאסף שלח שמיץ לאירופה, בעיקר לגרמניה, שם פוחלצו במקצועיות והוחזרו אליו לירושלים.

האב שמיץ היה אחד האספנים וכותבי הרשומות הבודדים בארץ ישראל בתחילת המאה ה-20. הוא פעל בתקופה שבה נכחדו בארץ חולייתנים גדולים רבים, ללא ספק בעקבות הגידול באוכלוסייה והשימוש הגובר בנשק חם. מסמכיו של שמיץ מתעדים ציד של דובים חומים, ברדלסים, קטופות, פרָסים ותנינים. ברשומותיו מתאר האב שמיץ גם בעלי חיים שכיום הם מראה נדיר, דוגמת עזנייה שחורה, נמר ועיט שחור. רשומותיו והפריטים שאסף הם התיעוד האחרון לקיומם של כמה מהמינים בארץ ישראל.

לאחר מותו של האב שמיץ נעלמו עקבותיו של האוסף, שהפך עם הזמן לאוצר זואולוגי כמעט מיתולוגי. בשנת 1978 התגלה האוסף מחדש על ידי פרופ' יוסי לשם, במרתפי בית הספר שמידט שבעיר העתיקה בירושלים. כיום, לאחר תהליך של שיקום ושימור, נשמר האוסף בהשאלת קבע כחלק מאוספי הטבע הלאומיים של מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב. חלקו הגדול מוצג לקהל המבקרים בתערוכת "אוצר האוספים" במוזיאון.