אגדה חיה | קיפוד מצוי

הקיפוד המצוי הוא הגדול מבין שלושת מיני הקיפודים החיים בישראל. זהו בעל חיים מגושם ואיטי, פעיל לילה, שאינו נוהג ללכת מרחקים ארוכים (עד 300 מטרים בלילה). אמצעי ההגנה המוכר ביותר של הקיפוד הוא קוציו החדים, המכסים את גבו וכן חלק ניכר מצידי גופו.

בעת סכנה הוא נוהג להתקפד, כלומר להתכדר ככדור, כאשר קוציו החדים מזדקרים לכל עבר ומגינים עליו מפני טורפים אפשריים. לעיתים אנו משתמשים במילה זו גם כדי לתאר בני אדם המתכנסים בתוך עצמם ונסגרים מפני העולם כאשר הם חשים מאוימים.

באזורים צפוניים הקיפוד ישן שנת חורף, אך בישראל הוא נכנס רק לתרדמה קצרה, למשך ימים ספורים בלבד, בתקופות שבהן קר במיוחד. בעת שהוא נמצא בתרדמה יורדת מאוד טמפרטורת הגוף שלו וכך גם קצב הנשימה וקצב הלב.

הקיפוד שייך לסדרת אוכלי החרקים, אך למעשה הוא אוכל כל. הוא ניזון ממגוון חסרי חוליות, אך גם מביצים של עופות מקנני קרקע, מכרסמים קטנים, לטאות, חלזונות וחומר צמחי. קיפודים החיים ביישובי אדם ניזונים גם מאשפה ונהנים מאוד גם ממזון חתולים, למרות שאינו מתאים לתזונתם הטבעית ומזיק לבריאותם.

בשנים האחרונות מתרחבים שטחי העיר על חשבון השטחים הפתוחים, ולא מעט קיפודים מוצאים את עצמם חיים בעיר. שם הם נמשכים לתחנות האכלה של חתולי רחוב ואוכלים את מזון החתולים, העשיר מאוד בחלבונים. כתוצאה מכך חלקם משמינים מאוד, לעיתים עד כדי כך שהם מתקשים ללכת. המזון העשיר והמושך גם גורם לרביית יתר ולצפיפות, שתורמת להתפשטות מחלות מדבקות בקרב הקיפודים. אז מה אפשר לעשות? להגביה את צלחות ההאכלה של החתולים, למשל לשים אותן על מתקן מוגבה, שאליו הקיפודים לא יוכלו להגיע.

שם מדעי: Erinaceus concolor