אגדה חיה | אִילָנִית מְצוּיָה

אילנית מצויה היא צפרדע קטנה יחסית. היא ניזונה מחרקים שהיא מאתרת באמצעות חוש הראייה וצדה בעזרת לשון ארוכה ודביקה. צבעה משתנה בין גוונים של ירוק, ירקרק-צהבהב או חום-אפור, בהתאמה לצבעי הסביבה.

לאורך גופה נמשך פס כהה מאזור הנחיריים אל העיניים ואל צדדי הבטן. רגלי האילנית ארוכות ודקות יחסית. רגליה האחוריות ארוכות וחזקות ומשמשות לקפיצה ולטיפוס. אצבעותיה דביקות ומותאמות לטיפוס על צמחים, קרום חלקי המצוי בין אצבעות רגליה האחוריות מַקְנֶה לה מיומנויות שחייה. מתחת לסנטר הזכר מתוח עור דק צהוב, המשמש כתיבת תהודה בעת קרקורי החיזור.

עונת הרבייה של האילנית היא בחורף, וכמו אצל כל הדו-חיים, נעשית במים – במקווי מים עומדים כגון בריכות חורף, בִּיצות או תעלות השקיה. הזכר מחבק את הנקבה מגבה ושוחה איתה במים עד אשר היא מטילה ביצים. הטלת הביצים נעשית בגושי ביצים עטופים ריר, והזכר מפריש מעליהם תאי זרע. בזכות הריר נדבקות הביצים לאבנים ולצמחים הנמצאים במים. כעבור שבועיים הביצים בוקעות. הראשנים מתפתחים במים חודשיים-שלושה עד לשלב של 'משלימי גלגול', הדומים במראה לצפרדע הבוגר. בסוף האביב, עם התייבשות מקווי המים, משלימי הגלגול עוזבים את הבריכה אל היבשה, ובגיל שנה הם מגיעים לבגרות מינית.

שם עברי ומדעי: אִילָנִית מְצוּיָה (Hyla savignyi)

אִילָנִית מְצוּיָה

מילים ולחן: שחר אבן צור

מנגב עד גולן זו ארץ נהדרת
מאליו זה לא מובן, שאני חיה מוגנת
קוראים לי אילנית, אני חיה על עצים
לשון דביקה לוכדת חרקים
אני לא צפרדע, אולי הנסיכה
יושבת מצפה לקרקורך
וכשתגיע אצטרף ארד אליך ונרקוד במים רדודים
את הריקוד שאני כל כך אוהבת
זה הורה וזה דיסקו ארץ־ישראלי
הוא מזכיר לי את הימים שהייתי זמרת ראשנית
זה הורה וזה דיסקו ארץ־ישראלי
אני מחליפה צבעים כמותו, קופצת באוויר
אולי ילדת הטבע שוב חולמת על העיר
ארבעה סנטימטרים, אני יותר קטנה מזרת
של ילד בן שלוש, אבל גבוה מנתרת
אני האילנית, אצבעותיי דביקות,
חיה בצמרות עצים נוגעת
וכשתגיע אצטרף, ארד אליך ונרקוד במים רדודים
את הריקוד שאני כל כך אוהבת
זה הורה וזה דיסקו…